תלמוד ירושלמי נזיר פרק ז הלכה א

משנה: כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן. היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה רבי אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול. אמר להן רבי אליעזר יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טמאתו ואל יטמא נזיר שמביא קרבן על טמאתו. אמרו לו יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם. הלכה: כהן גדול ונזיר כול׳. כתיב ועל כל נפשות מת לא יבוא. מה אנן קיימין. אם לאוסרן על הרחוקים הרי הוא בכלל כהן הדיוט. אלא אם אינו עניין לרחוקים תניהו עניין לקרובים. כתיב ועל כל נפשות ואת אמר אכן. אמר רבי חייה בר גמדא. מיכן איסור אחר איסור בתורה. אלא להתיר מת מצוה. אית דבעי נישמעינה מן הדא. לא יטמא בעל בעמיו. אינו מיטמא. מיטמא הוא למת מצוה. אית דבעי מישמעינה מן הכא. להחלו. להחלו אינו מיטמא. אבל מיטמא הוא על מת מצוה. אית דבעי מישמעינה מן הדא. כי קללת אלהים תלוי. את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על מת מצוה. ושאינו מוזהר על קללת השם אינו מוזהר על מת מצוה. התיבון. הרי גוים. אילו שמיתתן בתלייה. יצא זה שמיתתו בסייף. קבור. מצות עשה. מניין את מרבה סייף שנהרג בו. עץ שנתלה בו. סודר שנחנק בו. מה תלמוד לומר תקברנו. יכול יקברו עצמו. תלמוד לומר כי קבור תקברנו. קבורה לו ולעצו ולאבנו. הא כיצד. מעמיק שלשה כדי שלא תעלם המחרישה. תקברנו. כולו ולא מקצתו. תקברנו. מיכן שאם שייר ממנו לא עשה כלום. שנאמר כי קבור תקברנו. מיכן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו. תני רבי יסא קומי רבי יוחנן. כשם שאדם מיטמא למת מצוה כך אדם מיטמא על אבר מת מצוה. אמר ליה רבי יוחנן. ויש כן זו. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא. בחוזר תיפתר. תני. רבי יוסי אומר. אין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו. רבי יודה אומר. כשם שאדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו כך מיטמא על אבר מן החי מאביו. מעשה ביוסי בן פכסס שעלת על רגלו נומי ונכנס הרופא לחותכה. אמר לו. כשתניח בו כחוט השערה הודיעיני. חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו. קרא לנחונייה בנו אמר לו. נחונייה בני. עד כאן הייתה חייב ליטפל בי. מיכן ואילך צא. שאין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו. על זה נאמר יש צדיק אובד בצדקו. הצדיק אובד וצדקו עמו. אי זהו מת מצוה. כל שהוא צווח ואין בני העיר באים. באו בני העיר הרי זה מושך את ידו. עד היכן. עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן. בשאינן צריכין לו. אבל אם היו צריכין לו לא בדא. בשאינן מכירין אותו. אבל אם היו מכירין אותו לא בדא. בשאין כבודו. אבל אם היה כבודו אכן לא בדא. והנשיא כבודו לכן. ומהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא. כד דמך רבי יודן נשייא אכריז רבי ינאי ואמר. אין כהונה היום. כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא דחף רבי חייה לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה. כד דמכת יהודיניי אחתיה דרבי יודן נשייא שלח רבי חנינה בתר רבי מנא ולא סלק. אמר ליה. אם בחייהן אין מיטמין להן לא כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא לכבוד רבו. רבי ינאי זעירא דמך חמוי. הוא הוה חמוי הוא הוה רביה. שאל לרבי יוסי ואסר ליה. שמע רבי חמא ואמר. יטמאו לו תלמידיו. ניטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא. חדא מן תרתי לא פלטה לכון. אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין. ואם אין אתם אבילים למה נטמאתם. מהו שיטמא אדם לתלמוד תורה. רבי יוסי הוה יתיב ומתני ואעל מיתא. מן דיתב ליה לא אמר כלום ומן דנפק ליה לא אמר ליה ולא כלום. רבי ניחומי בריה דרבי חייה בר אבא אמר. אבא לא הוה עביר תחות כיפתא דקיסרין. ורבי אמי עבר. רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוון מטיילין בפלטיא דקיסרין. הגיעו לכיפה ופירש רבי כהן. הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן. אמר לון. במה הויתון עסקין. אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא. לא תימא ליה כלום. אין דפרש ליה דבאש שמיטמא אדם לתלמוד תורה לא ידעין. ואי[ן] משום דהוה סייסן לא ידעין. תני. מיטמא הוא כהן ויוצא לחוץ לארץ לדיני ממונות ודיני נפשות ולקידוש החודש ולעיבור השנה ולהציל שדה מן הגוי וללמוד תורה ולשאת אשה. רבי יודה אומר. אם יש לו מאיין ללמוד אל יטמא. רבי יוסי אומר. אפילו יש לו מאיין ללמוד יטמא. שלא מהכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על רבי יוסף כהן שהיה יוצא אחר רבו ומיטמא אחר רבו לציידן. אבל אמרו. לא יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה. מהו שיטמא כהן גדול לנשיאות כפים. גבילה אחוי דרבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסה בשם רבי אחא. מטמא הוא כהן לנשיאות כפים. שמע רבי אחא ואמר. אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ומר. או דילמא לא שמע מיני אלא כיי דמר רבי יודה בר פזי בשם רבי אליעזר. כל כהן שעומד בכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה. וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. אנא לא אמרי ליה. אייתוניה ואנא מלקי ליה. רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתא דקיסרין והוה תמן מיתא. הגיעה עונת נשיאות כפים. לא שאלון ליה. ענתא דמיכלא אתא ושאלון ליה. אמר לון. על נשיאות כפים לא שאלתון לי ועל מיכלה שאילתון יתי. כד שמעין כן הוה כל חד וחד מינהון שמט גרמיה וערק. אמר רבי ינאי. מיטמא כהן לראות המלך. כד סלק דוקלינוס מלכא להכא חמון לרבי חייה מיפסע על קיברייא דצור בגין מיחמיניה. רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי חייה בשם רבי יוחנן. מצוה לראות גדולי מלכות. לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. מהו שיטמא לכבוד אביו ואמו. רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה. אתא ושאל לרבי יוחנן. מהו לצאת. אמר ליה. מפני סכנת דרכים צא. ואם בשביל כבוד אמך איני יודע. אמר רב שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה לרבי יוחנן. אטרח עלוי ואמר. גמרת לצאת תבוא בשלום. שמע רבי לעזר ואמר. אין רשות גדולה מזאת. מהו שיטמא אדם לכבוד הרבים. תני היו שני דרכים מתאימות. אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמיאה. אם היו הרבים הולכין ברחוקה הולך עמהן. ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים. עד כדון בטומאה שהוא מדבריהן. ואפילו בטומאה שהוא מדבר תורה. מן מה דאמר רבי זעירא. גדול כבוד הבריות שדוחה למצוה בלא תעשה שעה אחת. הדא אמרה ואפילו בטומאה שהיה מדבר תורה. רבי יונה רבי יוסי גליליא בשם רבי יוסי בן חנינה. אין שואלין הלכות לפני מיטתו שלמת. והא רבי יוחנן שאל לרבי יניי קומי ערסיה דרבי שמעון בן יוצדק. הקדיש עולתו לבדק הבית. והוא מגיב ליה. אמר. כד הוה מסקין ליה לסידרא. והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירא קומי ערסיה דרבי שמעון ודרבי שמואל בר רב יצחק והוא מגיב ליה. אמר. כד הוה רחיק הוה מגיב ליה. כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה. תני הכתפים אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסק סנדלו שלאחד מהן ונמצא מתעכב מן המצות. רבי זעירא שמע בדיבוריה. אתון בעיי מיזקפוניה ואשכחוניה איעני. אמרו ליה. מהו אכן. אמר לון. להן דתנינן והחי יתן אל לבו. המוצא מת מצוה הרי זה מיטפל בו וקוברו במקומו. אימתי. בזמן שמצאו חוץ לתחום. אבל אם מצאו בתוך התחום הרי זה מביאו במקום הקברות וקוברו. אמר רבי עקיבה. כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים. פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו. וכשבאתי אצל רבי אליעזר ואצל רבי יהושע אמרתי להם את הדבר. אמרו לי. על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים. אמרתי. אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי. בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה. באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים. הוא היה אומר. דלא שימש חכימיא קטלא חייב. מת מצוה קנה מקומו ארבע אמות אפילו שדה מלא כורכמין. שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. אימתי. בזמן שמצאו בשדה. אבל אם מצאו בדרך קוברו או לימין הדרך או לשמאל הדרך. שדה בור ושדה ניר. קוברו בשדה בור. שדה ניר ושדה זרע. קוברין אותו בשדה ניר. שדה כרם ושדה זרע. קוברו בשדה זרע. שדה כרם ושדה אילן. אית תניי תני. קוברו בשדה כרם. אית תניי תני. קוברו בשדה אילן. מאן דאמר. קוברו בשדה כרם. אבל בשדה אילן לא מפני אהל טומאה. מאן דאמר. בשדה אילן. אבל בשדה כרם לא מפני הכשר בצירה. החליף. רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש. עובר משום לא תטמא את אדמתך. היו שתיהן בור. שתיהן ניר. שתיהן זרע. קובר באי זה שירצה. כהן ולוי יטמא לוי. לוי וישראל יטמא ישראל. ולא הוא לוי הוא ישראל. אמר רבי אבין. בשעת דוכן שנינו. מודין חכמים לרבי אליעזר בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול. ומודה רבי אליעזר לחכמים בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול. הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם. זו תורה וזו אינה תורה. רבי הונא בשם רב יוסף. אתיא דרבי אליעזר כבית שמי. דבית שמי אומרים. תדיר ומקודש תדיר קודם. כן רבי אליעזר אומר. תדיר ומקודש תדיר קודם. נזיר שלשים ונזיר מאה. יטמא נזיר שלשים. נזיר מאה ונזיר עולם. יטמא נזיר מאה. נזיר עולם ונזיר נזירות. אית תניי תני. יטמא נזיר עולם. ואית תניי תני. יטמא נזיר נזירות. מאן דאמר. יטמא נזיר עולם. הא נזיר נזירות לא. מפני שתגלחתו מרובה. מאן דאמר. יטמא נזיר נזירות. ונזיר עולם לא. מפני שקרבנותיו מרובין. החליף. ייבא כהדא דאמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. עובר משום לא תטמא את אדמתך. וכא כן.