תלמוד ירושלמי נזיר פרק ח הלכה א

משנה: שני נזירין שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך. וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה. ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. וזה קרבן טהרתי. ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך. וזה קרבן טהרתך. מת אחד מהן אמר רבי יהושע יבקש אחד מן השוק וידור כנגדו נזיר ואומר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר אחר שלשים יום. וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק. וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה. ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וזה קרבן טהרתך. אמר לו בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו. אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה. ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת בספק וסופר שלשים יום ומביא קרבן טומאה וקרבן קרבן טהרה. ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה וזו חובה. ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני. אמר רבי יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו חציים. אבל הודו חכמים לדברי בן זומא. הלכה: שני נזירין שאמר להן אחד כול׳. ולא סוף דבר כשאמר להן אחד. ראיתי את אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם. אלא אפילו אמר להם. ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע אי זה מכם. שניהן נוהגין נזירות על פיו. בשאינן מכחישין אותו. אבל אם מכחישין אותו לא בדא. היו שניהם מכחישין. ייבא כהדא. עד אומר. ניטמא. והוא אומר. לא ניטמאתי. טהור. שנים אומרים. ניטמאת. והוא אומר. לא ניטמאתי. שניהן נאמנין ממנו. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. הוא נאמן על ידי עצמו. רב יהודה בשם רב. כיני מתניתא. רבי מאיר מטמא. רבי יהודה וחכמים מטהרין. אמר רבי יוחנן. כיני מתניתא. רבי מאיר מטמא ורבי יהודה מטהר. מיליהון דרבנין מסייעין לרבי יוחנן. דאמר רבי גוריון בשם רבי יוסי בן חנינה. לא אמר רבי יודה אלא בטומאה ישנה. שיכול לומר. נטמאתי וטהרתי. ותני. כן הדבר על אכילת חלב. הוא הדבר על ביאת המקדש. ויודון ליה בטומאה. מפני טומאת נזיר. שאין אומרים לו. איכן הוא קרבנך שהבאת. ויודון ליה בתרומה. עד כאן קשי רבי חנינה. רבי מנא שמע לה מן דבתרה. אמרו לו. אם ירצה לומר. מזיד הייתי. בשפחה חרופה מה אית לך. שוגג חייב מזיד חייב. שיכול לומר לו. היערתי אבל לא גמרתי. כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש. נאנסתי מפני כשפים שעשת לי. בנזירות מה אית לך. שוגג חייב מזיד חייב אנוס חייב. בפתע לרבות השוגג. בפתע לרבות המזיד. תנאי היה בליבי. לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת. מכל מקום לא נתחייב בנזירות עד עכשיו. תניי היה בליבי. לכשאטמא תפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת. בשביעית מה אית לך. שוגג חייב מזיד חייב. תני בדברים אין תניי בשביעית. ואתייא כיי דמר רבי בא רב יהודה. בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה. אבל אם אמר. סבור הייתי שאין זו שבועה. פטור. הא כל אילין מילייא לא מצי תנייה. וכא מצי תנייה. מה דרבי יוסי אמר. פלוני אכל חלב והתריתי בו. אינו לוקה. אמר לו אחד. נזיר. והיה נוהג בנזירות על פיו. ושתה יין וניטמא למתים והתרו בו שנים לוקה. עיקר עידותו לא בעד אחד הוא. מה דרבי מנא אמר. פלנית כהנת וזינת ובא עליה בעלה כהן והתריתי בו. אינו לוקה. נסתרה בפני שנים. אמר אחד מהם. אני ראיתיה שניטמאת. ובא עליה בעלה. והתרו בו שנים לוקה. ועיקר עדותו לא בעד אחד. ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. הדא בעומד בסוף שלשים. אבל בעומד בתוך שלשים ממתינין לו עד שלשים. בשהיה זה נזיר שלשים וזה נזיר שלשים. אבל אם היה זה נזיר שלשים וזה נזיר מאה ממתינין לו עד מאה. רבי יעקב דרומיא בעא קומי רבי יוסי. ניטמא באותן הימים מה הן. אמר לו. כמי שחבירו מבקש לו מאחד מן השוק. שתה יין בתוך ל̇ יום הראשונים אינו לוקה. בתוך ל̇ יום האחרונים לוקה. הבא מן השוק אינו לוקה לא על השניים ולא על האחרונים. עד כדון בשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. התרו בו על שניהן כאחד. פלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. דאיתפלגון בשני ימים טובים שלגליות. רבי יוחנן אמר. מקבלין התרייה על ספק. רבי שמעון בן לקיש אמר. אין מקבלין התרייה על ספק. נזרתי ואיני יודע מה נזרתי אם לעכשיו אם לאחר זמן. אמרו לו. זו לעכשיו וזו לאחר זמן. שתה יין בתוך ל̇ ימים הראשונים לוקה. בתוך ל̇ האחרונים אינו לוקה. וחש לומר שמא הראשונים בתוך נזירותו והאחרונים לאחר נזירותו. כל ימי נזרו. לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת ליין לטומאה ולתגלחת. ויביא קרבנותיו חציים. שלא תנעול תשובה מבית הוועד. ציבור שניטמא בספק רשות היחיד בפסח. רבי הושעיה אמר. ידחה לפסח שיני. רבי יוחנן אמר. משלחין אותו דרך רחוקה. ואתייא כיי דאמר רבי יוחנן. ניטמא טומאת התהום משלחין אותו דרך רחוקה. נזיר שניטמא בספק רשות היחיד בפסח. רבי יוחנן אמר. יעשה כספיקן. ורבי הושעיה אמר. יעשה בטומאה. אף רבי הושעיה רבה מודי שיעשו בספיקן. לא אמר רבי הושעיה אלא לחומרין. רבי יוחנן אמר בשם רבי בנייה. ישראל ערל מזין עליו. שכן מצינו שקיבלו אבתינו במדבר הזיית ערלים. אמר רב חסדא. אתייא כמאן דאמר. בי̇א̇ מלו. ברם כמאן דאמר. בעשירי מלו. לא מנו הזיית ערילים. אמר רבי אבין. מכל מקום לא מנו הזיית ערילים. רבי אלעזר בשם רבי חנינה. מעשה בכהן ערל שהוזה והוכשרו הזיותיו. תני. רבי אליעזר בן יעקב אומר. איסטרטיות ושומרי צירים היו בירושלים וטבלו ואכלו פסחיהם לערב.