תלמוד ירושלמי נזיר פרק ז הלכה ד

משנה: רבי אלעזר אמר משום רבי יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש. אמר רבי מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ. אמר רבי עקיבה דנתי לפני רבי אליעזר מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא את האדם באוהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. רביעית דם שהוא מטמא את האדם באוהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה. אמר לי מה זה עקיבה. אין דנין כאן מקל וחומר. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כך אמרו הלכה. הלכה: רבי אלעזר אמר בשם רבי יהושע כול׳. תמן תנינן. שנים טמאין במת. אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת טמיאי ערב. שלשה טמאים במת. שנים טמאים טומאת שבעה אחד טמא טומאת ערב. ארבעה טמאים במת. שלשה טמאים טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. כיצד שני בני אדם. הנוגעין במת טמאים טומאת שבעה. ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב כול׳. רבי יוחנן בשם רבי ינאי. וכולהון תורה הן אצל תרומה. אבל על ביאת המקדש אינו חייב אלא על שיני שנגע בראשון. מה טעם. ואיש אשר יטמא ולא יתחטא. הטעון חיטוי חייב על ביאת מקדש ושאין טעון חיטוי אינו חייב על ביאת המקדש. התיבון. הרי אדם הנוגע בכלים ונוגעין במת טעון חיטוי והוא שיני. אמר רבי אבין בר חייה. בטומאת איש באיש לא בטומאת איש בכלים. מילתיה דרבי אבין בר חייה אינו חייב אלא הראשון בלבד. מאחר שאילו אדם באדם אינו חייב אלא על הראשון בלבד. וכא אינו חייב אלא על הראשון בלבד. אמר רבי יוסי. והוא שטבל. אבל אם לא טבל הדא היא דרבי. דרבי אמר. כל הטמאים בטומאתן עד שיבואו במים. אמר רבי אילא. הוא עצמו שנגע במת חייב. אמרה ואמר טעמה. אשר יטמא. בטומאת איש הוא. והוא שלישי. כדאמר רבי אבון בר חייה. בטומאת איש באיש אדם חייב על טומאת מקדש. התיבון. הרי כלים הנוגעין במת ואדם בכלים וכלים באדם. בטומאת איש באיש ולא בטומאת אדם בכלים. רבי זריקא בשם רב המנונא. תניי תמן פליג על רבי אילא. כלי שחציו מן האדמה החלמה וחציו מן הגללים אין חייבין עליו על ביאת המקדש. מפני שחצייו מן האדמה וחציו מן הגללים. אבל אם היה כולו מן האדמה חייב. מנו חייב. לא הנוגע. לא שיני שנגע בראשון הוא. אמר רבי פינחס קומי רבי יוסי. תיפתר בשזרקו. אמר ליה. אי[ן] בשזרקו. בדא תני. על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדיו בארבעים. משם מכניס כלים טמאים במקדש. אמר רבי לעזר בירבי יוסה קומי רבי יוסי. אוף אנן תנינן. הדא מסייעא להדין תנייא קדמייא דתני. רבי אלעזר אמר משום רבי יהושע. כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש. ראשון שהנזיר מגלח עליו חייבין עליו על ביאת מקדש. שיני שאין הנזיר מגלח עליו אין חייבין עליו על ביאת המקדש. אמר רבי יוחנן. לטמאות הפורשות מן המת נצרכה. רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייב עליהן על ביאת מקדש. חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן חייבין עליהן על ביאת המקדש. אמר רבי ירמיה. הוינן סברין מימר. מה פליגי. לקרבן. אבל למלקות לוקין אפילו על השלישי אפילו על הרביעי. תני רבי יוסי ציידנייה קומי רבי ירמיה ופליג עליה רבי ירמיה. כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש. אמר רבי יוסי בירבי בון רבי ינאי רבי יוחנן. לטמאות הפורשות מן המת נצרכה. רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייבין עליהן. חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן לוקין עליהן.