תלמוד ירושלמי נזיר פרק ט הלכה ה

משנה: המכה את חבירו ואמדוהו למיתה היקל ממה שהיה ולאחר מיכן הכביד ומת חייב. רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר. הלכה: מני מתניתה. רבי נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגליים לדבר. רבנין אמרין. שני עומדין רבים על עומד אחד. רבי נחמיה אומר. עומד האמצעי רבה על שניהם. מה טעמא דרבי נחמיה. אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו. אלא אפילו מת מחמת עמדה ראשונה פטור. מה טעמון דרבנין. ולא ימות ונפל למשכב. וכי אין אנו יודעין שאם אינו מת שהוא נופל למשכב. אלא בשאמדוהו למיתה. אם בשאמדוהו למיתה הדא היא דכתיב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו. הא אם לא קם חייב. אלא בשלא אמדוהו למיתה. אם בשלא אמדוהו למיתה הדא היא דכתיב רק שבתו יתן. רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש. חידוש מקרא הוא שיתן. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה. עמד שלטעות היה. מה נפק מביניהון. הקל ממה שהיה. מאן דאמר. חידוש מקרא הוא שיתן. אם נתן נתן. לא נתן מקרא שיתן. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי יוסי בן חנינה. עמדוהו למיתה וחיה. מאימתי נותנין לו. משעה שיקל. מאן דאמר. עומד שלטעות הוא. לא נתן אין אומרין לו שיתן. נתן מהו שיטול. מסייעא ליה לרבי שמעון בן לקיש. אמדוהו לחיים ומת. מאימתי נותנין לו. משעה שיכביד. אמר רבי יוסי. לית כאן משעה שיכביד אלא משעה שיקל. הכהו על ידו וצמתה. אמרין אסייא. אין מקטעה היא חייה הוא. מהו שיתן דמי העבד. נישמעינה מן הדא. וכי ינצו. וכי יריבון. והלא היא מצות היא מריבה. היא מריבה היא מצות. מה תלמוד לומר וכי ינצו וכי יריבון. אלא ליתן את המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין. אם בשאינו מתכוין הוא חייב לא כל שכן במתכוין. אלא כיני. הכהו על ידו וצמתה. אמרין אסייא. אין מקטעה היא חיה הוא. מהו שיתן דמי היד. כמה דאת אמר תמן. חידוש מקרא הוא שיתן דמי העבד. וכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד.