תלמוד ירושלמי נזיר פרק ט הלכה ד
משנה: כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה ספיקו טמא. בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לטומאה במאכל במשתה במשא בקפיצה בחולי במראה ובהירהור. משנזקק לטומאה אין בודקין אותו. אנסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים שרגלים לדבר. הלכה: וטמא אותו. את הוודי הוא מטמא אינו מטמא את הספק. לעולם הוא בטומאתו עד שידע שטהר. וטיהרו. את הוודאי הוא מטהר אינו מטמא את הספק. לעולם הוא בטהרתו עד שידע שניטמא. כתיב והדוה בנידתה והזב את זובו. מה נידה מטמא מאונסים. אף הזב מטמא מאונסים. מעתה אפילו מראייה הראשונה. אמר רבי זעירא. לכשייעשה כנידה. אונסו. אמר רבי אלעזר. אונסו ממש. ספיקו. ספק זוב ספק קרי. זובו ושכבת זרעו בלא כך אינו מטמא. אלא שאין תולין בה מעת לעת.
