תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה ב

משנה: כיצד מקנא לה. אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותרת לוכל בתרומה. נכנסה עמו לבית הסתר ושהת כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לוכל בתרומה. ואם מת חולצת ולא מתייבמת. הלכה: כיצד הוא מקנא לה כול׳. סוף דבר עד שתדבר עמו. הא אם נסתרה עמו ולא דיברה אין סתירתה כלום. דרובה אתא מימור לך. אפילו דיברה עמו ולא נסתרה אדיין היא מותרת לביתה ומותרת לוכל בתרומה. לשון נקי הוא מתניתין. אל תתייחדי עם איש פלוני. מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת. רבי יודן אמר. במחלוקת. מאן דמר. מקנא לה מאביה ומבנה. מקנא לה משני בני אדם כאחת. רבי יוסי בעי. מקנא לה ממאה בני אדם. אמר רבי יוסי בירבי בון. אמר לה. אל תיכנסי לבית הכנסת. נכנסת. עמו. אמר רבי מנא. לא אמר אלא עמו. הא זה אחר זה לא. רבי אבין אמר אפילו זה אחר זה. מכל מקום יש רגלים לדבר. לפלטיא בלילה. לחורבה ביום. למבואות אפילות ביום. שאלו את בן זומא. מפני מה ספק רשות היחיד טמא. אמר לון. סוטה מהיא. אמרו ליה. רשות היחיד. אמר לון מצינו שהיא אסורה לביתה. מיליהון דרבנן פליגין. דמר רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן. קטנה שזינת אין לה רצון להיאסר על בעלה. והא תנינן. כל שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. הא אם יש בו דעת לישאל ספיקו טמא. ברם הכא. אף על פי שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור. מפני מה ספק רשות הרבים טהור. אמר לון. מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטהרה בשעה שרובן טמאין. מה טומאה ידועה הותרה לציבור. קל וחומר ספק טומאה. תמן תנינן כל העריות עשה בה את המערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה. החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג. רבי ירמיה רבי בא בר ממל בשם רב. שכבת זרע עד שיפלוט. הכא כתיב שכבת זרע והכא כתיב שכבת זרע. הכא את אמר שכבת זרע עד שיפלוט. והכא את אמר כן. אמר רבי יוסי. שנייה היא דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. כיון שנסתרה התורה קראה טמאה. ברם הכא שכבת זרע עד שיפלוט. ליי דא מילה כתיב שכבת זרע. לשיעורין. כהדא דתני. ונסתרה והיא נטמאה. כמה היא סתירה. כדי טומאה. כמה היא כדי טומאה. כדי ביאה. וכמה היא ביאה. כדי הערייה. כמה היא הערייה. רבי ליעזר אומר. כדי חזירת דקל. רבי יהושע אומר. כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר. כדי לשתותו. רבי עקיבה אומר. כדי גילגול ביצה. רבי יודה בן בתירה אומר. כדי לגימת שלש בצים מגולגלות זו אחר זו. רבי אלעזר בן פינחס אומר. כדי שיקשור גירדי את הנימה. מיניימין אומר. כדי שתושיט ידה ותטול ככר לחם מן הסל. אף על פי שאין ראייה לדבר זיכר לדבר יש. כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וגו׳. אמר רבי יוסי. כל אילין שיעוריא לאחר התרת הסינר. אמר רבי יוחנן. כל אחד ואחד בעצמו שיער. ובן עזאי נשא אשה מימיו. אית דבעי מימר. נתחמם. ואית דבעי מימר. בעל ופירש. אית דבעי מימר סוד יי ליריאיו ובריתו להודיעם. תני. רבי אומר. שלש טמאות אמורות בפרשה. אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה. לתרומה. מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת בתרומה. למה לא. אילו בת כהן שנישאת לישראל ונאנסה שמא אינה מותרת לביתה ואסורה לאכול בתרומה. לא מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לוכל בתרומה. אמר רבי אבין. איתאמרת. אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם. אמר רבי יוסי בירבי בון. מתניתין אמרה כן. ואם מת חולצת ולא מתייבמת. תנא רבי יעקב בר אידי קומי רבי יונתן. ואת כי שטית תחת אישך. פרט לאונסין. מה את שמע מינה. אמר ליה. מה תחת אישך לרצון. אף כאן לרצון. סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כן אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו שלבעל כך היא אסורה לאחיו שלבועל. יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו שלבעל כך אסורה לאחיו שלבועל. נישמעינה מן הדא. האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה. מת בעליך. הויא לה יבם כאן ויבמה ומת. ואחר כך בא בעלה. אסור בה ומותר בצרתה. אסור בה ומותר באשת אחיו. ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא. הדא היא אמרת שצרת סוטה מותרת לאחיו שלבועל. אמר רבי יודן. אתייא כרבנן דתמן. דמר רבי הילא. תניי תמן. כל העריות אינן צריכות גט חוץ מאשת איש בלבד. רבי עקיבה אומר. אף אחות אשתו ואשת אחיו. ברם רבנן דהכא. רבי חייה בשם רבי יוחנן. הכל מודין באשת אחיו שהיא צריכה הימינו גט משום הילכות אשת איש קנה בה. ערוה היא. וערוה פוטרת צרתה. אמר רבי חיננא. אפילו כרבנן דהכא אתיא היא. בה קנסו. לא קנסו ביורשיה. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל. אין כרבנן דתמן. יהא מותר בה. רבי זעירא בשם רבי יוחנן. צרת סוטה אסורה וצרת גרושה מותרת. רבי יעקב בשם רבי יוחנן. כל הצרות מותרות חוץ מצרת סוטה. שמואל אמר. גרושה עצמה מותרת לביתה. מהו פליג. בגין דהוון עסיקין בצרות לא אדכרון גרושות. צרת סוטה למה היא אסורה. רבי יוחנן אמר. מריח ערוה נגעו בה. רב אמר. מפני שכתוב בה טומאה כעריות.