תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה ג

משנה: אילו אסורות לוכל בתרומה האומרת טמיאה אני לך ושבאו עדים שהיא טמיאה. והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה בדרך. כיצד הוא עושה לה. מוליכה בבית דין שבאותו המקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך. רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה. הלכה: אילו אסורות מלאכל בתרומה כול׳. מתניתין לא כמשנה הראשונה. דתנינן תמן. בראשונה היו אומרים. שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה. האומרת. טמיאה אני לך. שמים ביני לבינך. ונטולה אני מן היהודים. אמר רבי אבין. ואפילו תאמר כמשנה האחרונה. מכל מקום יש רגלים לדבר. תני. מבלעדי אישך. פרט לשקדמה שכבת זרע אחרת לאישך. אמר רבי אילא. כעניין שנאמר מלבד עולת הבוקר. והא תנינן. כשם שהמים בודקין אותה כך הן בודקין אותו. כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. וכשם שהיא אסורה לאחיו שלבעל כך היא אסורה לאחיו שלבועל. כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו. רבי אבין בשם רבי הילא. כאן ביודע כאן בשאינו יודע. רבי חייה בר יוסף שלח בתר איתתיה. אמר. יסקון עמה תלת תלמידין. שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד עם שנים. והא תנינן. ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך. אמר רבי אבין. ובעלה. הרי שלשה. אף הוא שכר לה בית והיה מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. תני. רבי יודה אומר. בעלה נאמן עליה מקל וחומר. ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת הרי הוא נאמן עליה. זו שאין חייבין עליה כרת אינו דין שיהא נאמן עליה. אמרו לו. לא. אם אמרת בנידה שיש לה היתר לאחר איסורה. תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה. ואומר מים גנובים ימתקו וגו׳. אמר להן רבי יהודה. גזירת הכתוב היא. והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו׳. אמרו לו. ובלבד בעדים.