תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה ד

משנה: היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות ואומרין לה בתי הרבה יין עושה. הרבה שחוק עושה. הרבה ילדות עושה. הרבה שכנים הרעים עושים. אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שיימחה על המים ואומרים לפניה דברים שאינה כדיי לשמען היא וכל משפחת בית אביה. הלכה: היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם כול׳. כשם שמאיימין עליה שתחזור בה כך מאיימין עליה שלא תחזור בה. ואומרין לה. בתי. אם טהורה את. דבריא לך שאת טהורה. עמדי על בורייך. שאין המים האילו דומין אלא לסם יבש שהוא נתון על גבי בשר חי ואינו מזיקו. מצא שם מכה התחיל מחלחל ויורד. רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא. רבי מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא. והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קליה. חד זמן עני דריש. אזלת בעית מיעול לביתיה. ואשכחת בוצינא מי טפי. אמר לה בעלה. הן הוייתה. אמרה ליה. מישמעא קליה דדרושא. אמר לה. מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא. צפה רבי מאיר ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה. אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינא תיתי תילחוש. אמרין לה מגירתא. הא ענייתיך. תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה. אתת לגביה. אמר לה. חכמה את מילחוש לעיינא. מאימתיה עליה אמרה ליה. לא. אמר לה. ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה. מן דרקקת אמר לה. אזלין אמרין לבעליך. חד זמן אמרת לי. והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו. רבי. כך מבזין את התורה. אילו אמרת לו. לא הווית מייתי ליה ומלקין לה ספסליה ומרציין. ומרצייה ליה לאיתתיה. אמר לון. ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. וכבוד מאיר לא כל שכן. ואומרים לפניה דברים שאינה כדיי לשמען היא וכל משפחת בית אביה. כגון מעשה ראובן בבלהה. ומעשה יהודה בתמר. אשר חכמים יגידו. אילו ראובן ויהודה. ולא כחדו מאבותם. ומה שכר נטלו על כך. להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם. כשבא משה לברכן. יחי ראובן ואל ימות. וזאת ליהודה. רבי חזקיה בשם רבי אחא. רבי חייה דריש שלש מקראות לשבח. ותשב בפתח עינים. ואיפשר כן. אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שתלת עיניה לפתח שכל העינים מצפות לו. אמרה לפניו. רבון כל העולמים. אל אצא ריקם מן הבית הזה. דבר אחר. בפתח עינים. שפיתחה לו את העינים. שאמרה לו. פנויה אני וטהורה אני. ועלי זקן מאוד וגו׳. ישכיבון כתיב. שהיו הנשים מביאות קיניהין לטהר לבתיהן והיו משהין אותן. הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו הן שוכבין אותן. אמר רבי תנחומא. הרי היא דו מקנתר לון. למה תבעטון בזבחי ובמנחתי. אין תימר. עבירה חמורה יש כאן. מבריחן מן החמורה ומקנתרן בקלה. ולא הלכו בניו אחריו ויטו אחרי הבצע. שהיו נוטלין מעשר ודנין. אמר רבי ברכיה. מברכתא היתה עוברת. והיו מניחין צרכיהן שלישראל והיו הולכין ועוסקין בפרקמטיא.