תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה ח

משנה: שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו. אבשלום נתנווה בשערו לפיכך נתלה בשערו. לפי שבא על עשר פילגשי אביו לפיכך ניתנו בו עשר לונכיות שנאמר ויסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב. ולפי שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום. הלכה: שמשון הלך אחר עיניו כול׳. תני. רבי אומר. לפי שתחילת קלקלתו בעזה לפיכך עונשו בעזה. והכתיב וירד שמשון תמנתה. אמר רבי שמואל בר נחמן. דרך נישואין היו. כתוב אחד אומר וירד שמשון תמנתה. וכתוב אחר אומר הנה חמיך עולה תמנתה. רב אמר. שתי תימניות היו. אחת שליהודה ואחת שלשמשון. רבי סימון אמר. תמנתה אחת היא. ולמה כתב בה עלייה וירידה. אלא של יהודה על ידי שהיתה לשום שמים. לפיכך כתב בה עלייה. ושלשמשון על ידי שלא היתה לשם שמים כתב בה ירידה. אמר רבי אייבו בר נגרי. כגון הדא בית מעיין שיורדין בה מפלטתה ועולין בה מטיבריה. כתיב ויבואו עד כרמי תמנתה. אמר רב שמואל בר רב יצחק. מלמד שהיו אביו ואמו מראין לו כרמי תמנתה זרועים כלאים ואומרים לו. בני. כשם שכרמיהן זרועין כלאים. כך בנותיהם זרועות כלאים. ואביו ואמו לא ידעו כי מיי היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. אמר רבי לעזר. בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם. אמר רבי אבין. לאסור שבעה עממין. והכא הוא אמר הכין. אמר רבי יצחק אם ללצים הוא יליץ. כתיב ותחל רוח יי לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול. תרין אמורין. חד אמר. בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פסיעותיו כמצרעה לאשתאול. וחרנה אמר. בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו שערותיו מקישות כזוג וקולן הולך כמצרעה לאשתאול. ויברכהו יי. רבי הונא בשם רבי יוסי. שהיתה תשמישו שוה לכל אדם. כתיב ואנקמה נקם אחת משתי עיניי מפלשתים. אמר רבי אחא. אמר לפניו. רבונו שלעולם. תן לי שכר עיני אחת בעולם הזה ושכר עיני אחת מותקנת לי לעתיד לבוא. כתוב אחד אומר. וישפט את ישראל ארבעים שנה. וכתוב אחר אומר. והוא שפט את ישראל עשרים שנה. אמר רבי אחא. מלמד שהיו הפלשתים יריאים ממנו עשרים שנה לאחר מותו. כדרך שהיו יריאים ממנו עשרים שנה בחייו. אבשלום נתנווה בשערו. רבי חנינה אמר. בחרובית גדולה היה. יכול בכידון. רבי ביבי בשם רבי יוחנן. כדין כדין היה עשוי. אמר רבי חנינה. כד סלקית להכא נסבת איזורה דברי ואיזורא דחמוי מקפא כורתא דחרוביתא דארעא דישראל ולא מטון. וקצית חד חרוב ונגד מלא ידויי דבש. אמר רבי יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקריסין שאכלנו בזקנותינו. די ביומוי אישתני עלמא. אמר רבי חייא בר בא. בראשונה היתה סאה ארבלית מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה סובין סאה מורסן. וכדון אפילו חדא בחדא לא קיימא. כתיב וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד. יכול בכל. תלמוד לומר מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום. כתיב ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו. יכול בכל. תלמוד לומר משכמו ומעלה גבוה מכל העם. אבל באבנר מהו אומר. הלוא תדעו כי שר וגדול נפל ביום הזה מישראל. ואבנר למה נהרג. רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש ורבנן. רבי יהושע בן לוי אמר. על ידי שעשה דמן שלנערים שחוק. יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. רבי שמעון בן לקיש אמר. על ידי שהקדים שמו לשמו שלדוד. הדא הוא דכתיב וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמור למי ארץ. כתב. מן אבנר לדוד. ורבנן אמרין. על ידי שלא הניח לשאול להתפייס מדוד. הדא הוא דכתיב ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי. אמר ליה. מה את בעי מן גלגוי דהדן. בסירה הוערת. וכיון שבאו למעגל אמר לו. הלוא תענה אבנר. גבי כנף אמרת בסירה הערת. חנית וצפחת. בסירה הוערת. ויש אומרים. על ידי שהיתה ספק בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה. ולפי שגנב שלש גניבות. לב אביו. ולב בית דין. ולב אנשי ישראל. לב אביו. דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה. כל עצמו שלדוד לא מלך אלא ארבעים. וכא הוא אמר הכין. אלא בשעה ששאלו ישראל מלך. כי נדר נדר עבדך. אמר ליה. ומה את בעי כדון. אמר ליה. כתוב חד פיתק דתרין גוברין דנסבינון עימי. אמר ליה. אמור לי למאן דאת בעי ואנא כתוב. אמר ליה. כתוב לה סתם ואנא למאן דבעי אנא נסב. כתב ליה סתם. אזל וצמת ליה תרין תרין גוברין. עד דצמת ליה מאתן גוברין. הדא הוא דכתיב. ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קרואים והולכים לתומם. קרואים מדוד. והולכים לתומם. מאבשלום. ולא ידעו כל דבר. מעצת אחיתופל. רבי הונא בשם רבי אחא. וכולהו ראשי סנהדריות היו. וכיון דחמון מילייא אתיין לידי חילופין. אמרין. רבון כל העולמים. נפלה נא ביד דוד ואל יפול דוד בידינו. שאם אנו נופלין ביד דוד הרי הוא מרחם עלינו. ואם חס ושלום יפול דוד בידינו אין אנו מרחמין עליו. הוא שדוד אמר. פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ולב בית דין. ויאמר אבשלום מי ישימיני שופט הארץ וגו׳. ויעש אבשלום כדבר הזה. ולב אנשי ישראל. ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל.