תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה י

משנה: יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו. מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר ויקבור אותו בגיא. ולא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד יי יאספך. הלכה: יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו כול׳. אמר רבי יצחק. כבוד חי העולמים היה עמהן. כתיב ויבואו עד גורן האטד. וכי יש גורן לאטד. אמר רבי שמואל בר נחמן. חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד. אלא מהו אטד. אילו הכנענים שהיו ראויין לידוש כאטד. ובאי זו זכות ניצולו. בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד. ומה חסד עשו עמו. רבי אלעזר אמר. איזוריהם התירו. רבי שמעון בן לקיש אמר. קישרי כתפיהן התירו. רבנן אמרין. זקפו קומתן. אמר רבי יודן בר שלום. הראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים. ומה אם אילו שלא עשו חסד לא בידיהן ולא ברגליהן ראו מה פרע להן הקדוש ברוך הוא. ישראל שהן עושין חסד בידיהן וברגליהן עם גדוליהן ועם קטניהן על אחת כמה וכמה. אמר רבי אבהו כל אותן שבעים יום שבין איגרות לאיגרות כנגד שבעים יום שעשו המצריים חסד עם אבינו יעקב. כתיב ויקונן דוד את הקינה הזאת וגו׳ ויאמר ללמד לבני יהודה קשת. לא מסתברא דלא. ללמד בני יהודה מי היה. אלא אמר דוד. כיון שהצדיקים מסתלקין השונאין באין ומתגרין בישראל. הלא היא כתובה על ספר הישר. תרין אמורין. חד אמר. זה ספר בראשית. וחרנה אמר. זה חומש הפיקודים. מאן דאמר. זה ספר בראשית. ניחא. ומאן דאמר. זה חומש פיקודים. מה מלחמה היתה שם. ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי במוסירות מת אהרן. והלא בהר ההר מת. הדא היא דכתיב ויעל אהרן הכהן אל הר ההר וימת שם. אלא כיון שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וביקשו הכנענים להתגרות בישראל. הדא היא דכתיב וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים. מהו דרך האתרים. שמע שמת אהרן התייר הגדול שלהן שהיה תר להן את הדרך. בואו ונתגרה בהן. וביקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחריהן שמונה מסעות. ורץ אחריו שבטו שללוי והרג בהן שמונה משפחות. אף הן הרגו ממנו ארבע. הדא היא דכתיב לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי. אימתי חזרו. בימי דוד. הדא היא דכתיב יפרח בימיו צדיק. אמרו. מי גרם לנו כל הדמים הללו. אמרו. על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק. והלכו וקשרו לו הספד וגמלו לצדיק חסד. והעלה עליהם הכתוב כאילו מת שם ונקבר שם. שגמלו לצדיק חסד. עמו. רבי קריספא בשם רבי יוחנן. עמו. עם נפשך את עבד. אמר רבי חמא בר חנינא. משל למלך שהיה משיא את בנו. ובא איפרכוס לטעון באפיריון ולא הניחו לו. אמר המלך. הניחו לו. למחר הוא משיא את בתו ואני מכבדו במה שכיבדני. ככתוב אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה. מה תלמוד לומר גם עלה. אמר. אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה. מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו. תני בשם רבי יודה. אילולא שהדבר כתוב לא היה איפשר לאומרו. מלמד כשמת משה היה מוטל על כנפי שכינה כארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד נחלת בני גד. שמת בנחלת בני ראובן ונקבר בנחלת בני גד. ומניין שמת בנחלת בני ראובן. שנאמר ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קרייתים ואת נבו. וכתיב עלה אל הר העברים הזה הר נבו ומות בהר אשר אתה עולה שמה. ומניין שנקבר בנחלת בני גד. שנאמר ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו׳ כי שם חלקת מחוקק ספון. והקדוש ברוך הוא היה אומר. ויתא ראשי עם. ומלאכי שרת היו אומרים. צדקת יי עשה. וישראל היו אומרין. ומשפטיו עם ישראל. אילו ואילו היו אומרים. יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו.