תלמוד ירושלמי סוטה פרק ב הלכה א

משנה: היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי לייגעה. כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת. וזו תחילתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת. כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. כל המנחות באות מן החטים וזו אינה באה אלא מן השעורים. מנחת העומר אף על פי שהיא באה מן השעורים היא באה גרש וזו היתה באה קמח. רבן גמליאל אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה. הלכה: היה מביא את מנחתה כול׳. כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. מעתה כדי לייגעה. אלא כדי להטיל אימה עליה. מנחתה. מלמד שהיא קדשה לשמה. כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו. ותני רבי חייה ופליג. ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה. לאכל אינה יכולה מפני שותפותו שלאיש. אמר ליה. הקומץ קרב לעצמו והשיירים קריבין לעצמן. ואת אמר. מנחתה. ואלא מה דאישתעי קרייא אישתעית מתניתא. והביא את קרבנה עליה. בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה. [מכיון שיש לו שותפות במנחה מפריש עליה חוץ מדעתה.] אחר מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה. ייבא כיי דרבי יוחנן. [דרבי יוחנן אמר] ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעתן. ואילו הן. הזב והזבה והמצורע והיולדת. שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה. ניחא זב וזבה ומצורע. ויולדת. ויש קטנה יולדת. לא כן אמר רבי רדיפה רבי יונה בשם רב חונא. עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים. משהביאה שתי שערות [היא ובנה חיין. עיברה עד שלא הביאה שתי שערות ולדה משהביאה שתי שערות] היא חיה ובנה מת. מאי כדון. שכן אדם מפריש על בתו קטנה. מכיון שהביאה לו כבר יצאת מרשות אביה. אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת. וכאן סוטה קטנה אין את יכול. דמר רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן. קטנה שזינת אין לה רצון להיאסר על בעלה. וחרשת אין את יכול. דכתיב ואמרה האשה אמן אמן. אמר רבי אבין. מכיון דכתיב ושמחת אתה וביתך והוא מעכב מלשמוח עמה. מפריש עליה חוץ מדעתה. רבי אחא בשם רבי אילא. אינו מפריש עליה עולת העוף אלא חטאת העוף. מפני שהיא מכשרתה לאכל בזבחים. תני. אינו מפריש עליה אלא דבר שהוא מתירה לה בזה. אמר רבי יוסי. אין לך אלא זה. תני. מה זה מעכבה מלאכול בזבחים. מעכבה היא מלאכול בזבחים. ומכיון שהוא מעוכב מלשמוח עמה. כמי שהוא מעכבה מלאכול בזבחים. תני. אפילו הקפת נזירות על ראשה מעכבה היא מלוכל בזבחים. מכיון שהיא מנוולת והוא מעוכב מלשמוח עמה. כמו שהוא מעכבה מלוכל בזבחים. תני. רבי יודה אומר. מביא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב ואפילו חיללה שבת. וכן היה רבי יודה אומר. פטרה. אינו חייב בה. שכן הוא כותב לה. ואחרן די אתיין לי עלך מן קדמת דנא. והתני. סדר מנחות כך היא. מביאין מתוך ביתו בכלי כסף ובכלי זהב. וראויה ליקרב בכלי שרת. תני רבי שמעון בן יוחי. מפני מה אמרו. כל החטאות והאשמות שבתורה אין טעונין נסכים. שלא יהא קרבנו שלחוטא נראה מהודר . התיבון. הרי חטאתו ואשמו שלמצורע. אין תימר שאינו חוטא. האמר רבי יצחק. זאת תהיה תורת המצורע. זאת תורת המוציא שם רע. אמר רבי לא. מכיון שנתייסר וכתיב ונקלה אחיך לעיניך כמי שאינו חוטא. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל. מנחת מנחת. מה מנחת שנאמר להלן שעורין אף כאן שעורין. אמר רבי לעזר. נאמר כאן אביב ונאמר במצרים אביב. מה אביב האמור במצרים שעורין אף כאן שעורין. רבי עקיבה אומר. נאמר לציבור. הבא ביכורים בפסח והבא ביכורים בעצרת. אם מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו ממנו הציבור מביא ביכורים בעצרת. מאי זה מין היחיד מביא חובתו. מן השעורין. אף הציבור לא יביא אלא מן השעורין. אם תאמר. מן החיטין. אין שתי הלחם ביכורין. תמן אמר רבי יונה. חילקא לשנים. טרגיס לשלשה. טיסני לארבעה. רבי יוסי בירבי בון בעי. מיכן והילך קמחין הן. אין צריך לבור את הסולת מתוכן.