תלמוד ירושלמי סוטה פרק ג הלכה ב

משנה: היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה שנאמר ואחר ישקה את האשה את המים. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשירה. הלכה: היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה כול׳. מה טעמון דרבנין. ובאו בה. מה טעמיה דרבי שמעון. ואחר ישקה את האשה. מה מקיים רבי שמעון טעמון דרבנין. ובאו בה. כולהן ולא מקצתן. מה מקיימין רבנן טעמיה דרבי שמעון. ואחר ישקה את האשה את המים. על כורחה שלא בטובתה. מודה רבי שמעון לחכמים שאם השקה ואחר כך הקריב מנחתה. שהיא כשירה. ומודין חכמים לרבי שמעון שאם הקריב את מנחתה ואחר כך השקה. שהיא כשירה. מה ביניהון. מצוה. רבנן אמרין. מנחה היא שהיא בודקתה. ורבי שמעון אומר. המים אין בודקין אותה. מה טעמון דרבנן. מנחת זכרון מזכרת עון. מה טעמיה דרבי שמעון. ובאו בה. מה מקיימין רבנן טעמיה דרבי שמעון. ובאו בה. מלמד שהן מתחלחלין בכל איבריה. מה מקיים רבי שמעון טעמון דרבנן. מנחת זכרון מזכרת עון. מלמד שכל עונות שיש לה נזכרין לה באותה שעה. רבנן אמרי. כותב ומוחק ומשקה ומקריב. רבי שמעון אומר. כותב ומקריב ומוחק ומשקה. כל עמא מודיי שמחיקה סמוכה להשקיה. אלא דרבנן אמרי. כותב ומוחק ומשקה ומקריב. ורבי שמעון אומר. כותב ומקריב ומוחק ומשקה. תני. לעולם היא יכולה לחזור בה עד שלא תקרב מנחתה. קרבה מנחתה ואמרה. איני שותה. מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה. כרבי שמעון. ברם כרבנן כבר שתת. אנן תנינן. אינה מספקת לשתות. אית תניי תני. לא היתה זזה משם. מאן דאמר. אינה מספקת לשתות. רבי שמעון. מאן דמר. לא היתה זזה משם. רבנן.