תלמוד ירושלמי סוטה פרק ג הלכה א

משנה: היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידה. וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה. הניף והגיש קמץ והקטיר. והשאר נאכל לכהנים. הלכה: היה נוטל את מנחתה כול׳. כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות. וכי על ידו הוא מניף. ולא על ידה הוא מניף. אלא מיכן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה. ואין הדבר כאור. מביא מפה. ואינו חוצץ. ומביא כהן זקן. ואפילו תימר. ילד. שאין יצר הרע מצוי לשעה. תני רבי חייה. סוטה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה. אמר רבי יוסי. בכל אתר הדא היא מילתה צריכין לרבנן. מהו מגיש. גופה שלמנחה גופה שלכלי. תנופות מניין שהן קודמות להגשות. רבי ירמיה בשם רבי פדת. מסוטה למדו. אמר רבי יוסי. סוטה לחידושה יצאת. ודבר שהוא יוצא לחידושו אין למידין הימינו. רבי בון בר חייה שמע לה מן הדא. זאת תורת המנחה הקרב. היכן היא תנופה. כבר קדמה. אמר רבי יוסי. תיפתר במנחות שאינן טעונות תנופה. ולית שמע מינה כלום. ויי דא אמרה דאמרין והבאת לרבות מנחת העומר להגשה. והקריב. לרבות מנחת סוטה להגשה. וכתיב בתריה והרים. והיכן היא תנופה. כבר קדמה. תמן תנינן. אילו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים. רבי בא בר ממל ורבי שמעון בר רב יצחק הוון יתיבין. רבי בא בר ממל בעא קומי רבי שמואל בר רב יצחק. מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין. אמר ליה. ולא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל. מנחת מנחת. מה מנחת שנאמרה להלן מן השעורין. אף כאן מן השעורין. מה מנחת סוטה שיריה נאכלין. אף מנחת העומר שיריה נאכלין. אמר רבי עקיבה. מן דקיימין קם רבי בא בר ממל עם רבי ירמיה. אמר ליה. חמית היך אפרחי הדין דידך. מנחת סוטה עצמה מניין ששיריה נאכלין. אייתי רבי זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנא ליה. וכל מנחה בלולה בשמן. מה אנן קיימין. אם בבלול שלחיטין. כבר הוא אמור. אלא אם אינו עניין לבלול שלחיטין תניהו עניין לבלול שלשעורין. וחרנה אמר [וחרבה.] מה אנן קיימין. אם בחרב שלחיטים כבר הוא אמור. אלא אם אינו עניין לחרב שלחיטין תניהו עניין לחרב שלשעורין. אמר רבי יוסי. בבלול שלחיטין ובחרב שלשעורין אנן קיימין. ולצורך איתאמרת. לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו. האיש חולק אף על פי שהוא בעל מום. ואין הקטן חולק אף על פי [שהוא] תמים. אמר רבי יוסי בירבי בון. מפני שריבתה תורה בדבר אחד את מרבה אותה לכל הדברים. אלא אזכרה אזכרה. מה אזכרה שנאמרה להלן שיריה נאכלין. אף אזכרה שנאמרה כאן שיריה נאכלין. ויידא אמרה דא. והבאת לרבות מנחת העומר להגשה. והקרבה. לרבות מנחת סוטה להגשה. וכתיב בתריה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קודש קדשים.