תלמוד ירושלמי סוטה פרק ג הלכה ד

משנה: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידים והן אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה. אם יש לה זכות היתה תולה לה. יש זכות תולה לה שנה אחת יש זכות תולה לה שתי שנים יש זכות תולה לה שלש שנים. מכן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות. רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות. מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר חסיד שוטה רשע ערום אשה פרושה ומכות פרושין הרי אילו מכלי עולם. הלכה: אינה מספקת לשתות כול'. ולא כן סברנן מימר. כולהן ולא מקצתן. כאינש דאמר. לא אספיק פלן למישתי עד דאיתחלחל. יש זכות תולה שנה אחת. יש זכות תולה שתי שנים. יש זכות תולה שלש שנים. יש זכות תולה שנה אחת. מנבוכדנצר. לקצת ירחין תרי עשר. יש זכות תולה שתי שנים. מאמנון. ויהי לשנתים ימים. יש זכות שתולה לשלש שנים. מאחאב. וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל. אמר רבי יוסי. נאמר. כל אותן שנים עשר חודש היה עסוק במצות. וכל אותן שתי שנים היה עסוק בתורה. ויי דא אמרה דא. וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל. מנחת זכרון כלל. מזכרת עון פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. אם אומר את כן לא נמצאת מידת הדין מקופחת. מה אם מידת הפורענות מעוטה הרי היא מזכרת. מידת הטוב מרובה על אחת כמה וכמה. אלא מנחת זכרון. יש לה זכות. מזכרת עון אין לה זכות. תני. רבי טרפון אומר. כל הזכרונות שנאמרו בתורה לטובה חוץ מזו שהיא שלפורענות. אמר לו רבי עקיבה. אילו נאמר מזכרת עון ושתק. הייתי אומר כדבריך. הא אינו אומר מנחת זכרון אלא לטובה. תני. רבי יודה אומר בשם רבי לעזר בן מתיה. הרי הוא אומר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא. וכי אין אנו יודעין שאם לא נטמאה האשה שהיא טהורה. ומה תלמוד לומר וטהורה היא. אלא סוף המקום פורע בה תחת ניוולה. שאם היתה עקרה נפקדת. יולדת בצער יולדת בריוח. כאורים יולדת נאים. שחורים יולדת לבנים. קצרים יולדת ארוכים. נקיבות יולדת זכרים. אחד יולדת שנים. אמר לו רבי שמעון בן לקיש. אם כן ילכו כל הנשים ויתקלקלו בשביל שיפקדו. ולית לרבי שמעון ונקתה ונזרעה זרע. אית ליה. זרע כשר לא זרע פסול. ובן עזאי דלא כרבי לעזר בן עזריה. דתני. מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד. והקבילו את רבי יהושע בבקיעין. אמר להן. מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום. ואמרו לו. הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים. אמר להן. אפילו כן אי איפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום. מי שבת שם. אמרו לו. רבי לעזר בן עזריה. ומה היתה פרשתו. הקהל את העם האנשים והנשים והטף. ומה אמר בה. הואיל והאנשים באין ללמוד והנשים באות לשמוע. הטף למה בא. אלא ליתן שכר למביאיהן. אמר להן. אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו. מטרונה שאלה את רבי לעזר. מפני מה חט אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות. אמר לה. אין חכמתה שלאשה אלא בפילכה. דכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. אמר לו הורקנוס בנו. בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה. אמר ליה. ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים. וכשיצתה אמרו לו תלמידיו. רבי. לזו דחיתה בקנה. לנו מה אתה משיב. רבי ברכיה רבי אבא בר כהנא בשם רבי ליעזר. כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בבית דין. עדים ולא התרייה היה נבדק כסוטה. לא עדים ולא התרייה היה מת במגפה. רב ולוי בר סיסי תריהון אמרין. זיבח קיטר ניסך היה מת בבית דין. טיפח ריקד שיחק היה נבדק כסוטה. שמח בליבו היה מת במגפה. אי זהו חסיד שוטה. ראה תינוק מבעבע בנהר. אמר. לכשאחלוץ תפיליי אצילינו. עם כשהוא חולץ תפיליו הוציא זה את נפשו. ראה תאינה בכורה. אמר. במי שאפגע בו תחילה אתננה לו. ראה נערה מאורסה. והיה רץ אחריה. הדא היא דתנינן. הרודף אחר חבירו להורגו. אחר הזכור. אחר נערה מאורסה. רשע ערום. רבי זריקן בשם רב הונא. זה שהוא מורה קלות על עצמו וחמורות לאחרים. ואתייא כהדא דתני. כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמר והכסיל בחושך הולך. כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע. אלא או כדברי בית שמי כקוליהן וכחומריהן או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן. הדא דתימר. עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כבית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה. תני יצאת בת קול ואמרה. אילו ואילו דברי אלהים חיים הן. אבל הלכה כבית הלל לעולם. ואיכן יצאת בת קול. רב ביבי בשם רבי יוחנן. ביבנה יצאת בת קול. אשה פרושה. זו שהיא יושבת ומלעבת בדברי תורה. ותאמר אלי תבוא. וישכב עמה בלילה הוא. אמר רבי אבהו. כביכול היה במחשבה. הוא לבדו היה יודע שלא עלת על דעתה אלא בשביל להעמיד שבטים. ומכת פרושים. זה שהוא נותן עצה ליתומים להבריח מזונות מן האלמנה. כהדא ארמלתא דרבי שובתי הוות מבזבזה בניכסייא. אתון יתמייא וקרבון לרבי אלעזר. אמר לון. ומה נעביד לכון ואתון שטיין. נפק כתובה. אמר לון. נימר לכון מימר. עיבדון גרמיכון מזבנין. והיא תבעה פורנה ומובדה מזונה. עבדין כן. ברומשא אתת וקרבת גבי רבי אלעזר. אמר. זו מכת פרושין נגעו בה. יבוא עלי אם נתכוונתי לכך. חד תלמיד מדרבי היו לו מאתים זוז חסר דינר. והוה רבי יליף זכי עימיה חדא לתלת שנין מעשר מסכינין. חד זמן עבדין ביה תלמידוי עין ביש ומלון ליה. אתא בעי מיזכי עימיה היך מה דהוה יליף. אמר ליה. רבי. אית לי שיעורא. אמר. זה מכת פרושים נגעו בו. רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט. וזכה עימיה היך דהוה יליף. הוסיפו עליהן בתולה ציימנית ואלמנה שובבית ותינוק שהוא עולה לחדשיו. בתולה ציימנית. מציימה אובדת בתוליה. ואלמנה שובבית מי חגלה נסבת שם ביש. ותינוק שהוא עולה לחדשיו. רבי חלקיה בשם רבי סימון. זה שהוא גדול בתורה שלא בפירקו ומבזה גדולים ממנו. אמר רבי יוסי. זה שהוא בן תשע ואיבריו נראין כבן שתים עשרה. והוא בא על אחת מכל העריות שבתורה והן מיתות על ידיו והוא פטור.