תלמוד ירושלמי סוטה פרק ג הלכה ה

משנה: רבי שמעון אומר. אין הזכות תולה במים המרים. ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהא אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו שאומרים טמאות הן אלא שתלת להן זכות. רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף היא מתה באותה מיתה. הלכה: רבי שמעון אומר. אין הזכות תולה במים המרים כול׳. רבי אומר הזכות תולה במים המאררים כול׳. אמר רב המנונא. המתנוונה מותרת לביתה. ואתייא כהדא דתני. רבי שמעון בן אלעזר אומר. אפילו טהורה ששתת סופה שהיא מתה בתחלואים רעים. מפני שהכניסה עצמה למספק הזה המרובה. ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא. זו טהורה. לא שבאו לה עדים שהיא טמיאה. אם לא נטמאה האשה וטהורה היא. זו טהורה. לא שתלת לה זכות. ואתייא כמאן דמר. הזכות תולה ואינה ניכרת. ברם כמאן דאמר. הזכות תולה וניכרת. אמר רבי יצחק. כן אנן קיימין כששתת ולא בדקו אותה המים. שלא תאמר. עידי שקר הן. לפיכך לא בדקו אותה המים. אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה. אמר רבי יודה. ואתייא כמאן דמר. הזכות תולה ואינה ניכרת. ולמה לא הוכרה. מפני שתלת לה זכות. ונקה האיש מעון. אינו חושש שמא תלה לה זכות. יכול אף היא לא תחוש. תלמוד לומר והאשה ההיא תשא את עונה. ואתייא כמאן דמר. הזכות תולה ואינה ניכרת.