תלמוד ירושלמי סוטה פרק ד הלכה ג

משנה: מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותה ולא נוטלת כתובה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. איילונית וזקינה ושאינה ראויה לולד לא שותה ולא נוטלת כתובתה. רבי לעזר אומר יכול הוא לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה. ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה. הלכה: מעוברת חבירו ומינקת חבירו כול׳. לא ישא אדם מעוברת חבירו ומיניקת חבירו. ואם נשא עליו הכתוב אומר. אל תשג גבול עולם (אשר גבלו ראשונים) ובשדה יתומים אל תבוא. הנושא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. ובכל הדברים רבי מאיר קונס. נישמעינה מן הדא. קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל. ואם לא חלצה חליצתה כשירה. רבי מנא אמר לה סתם. רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה בשם רבי יוחנן. דרבי מאיר היא. דרבי מאיר אמר. אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה. שלא תימצא איילונית. תני. מניקה שמת בעלה לא תינשא עד עשרים וארבעה חדשים. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. שמונה עשר חודש. רבי יונתן בן יוסי אומר. בית שמי אומרים. עשרים וארבעה חדשים. ובית הלל אומרים. שמונה עשר חודש. אמר רבן שמעון בן גמליאל. אם כדברי האומר. עשרים וארבעה חודש. מותרת להינשא לאחר עשרים ואחד חודש. ואם כדברי האומר. שמונה עשר חודש. מותרת להינשא לאחר חמשה עשר חודש. לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים. רבי יעקב בר אחא אמר. עקביה שאל את רבי שמעון בן לקיש והורי ליה. עשרים וארבעה חדשים. רבי ירמיה. עקביה שאל לרבי חנינא והורי ליה. עשרים וארבעה חדשים. מה. תרין עובדין הוון. חד בשם רבי חנינא וחד בשם רבי שמעון בן לקיש. רבי מנא הורי. שמונה עשר חודש וצם כל ההוא יומא. רבי מר עוקבא הורי בארבלי. עשרים וארבעה חודש. ואפילו מת התינוק. מודין חכמים לרבי אלעזר שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותה ונוטלת כתובה. היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות. לא היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית שלא לשתות.