תלמוד ירושלמי סוטה פרק ד הלכה ב
משנה: ואילו לא שותות ולא נוטלות כתובה. האומרת טמיאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמיאה האומרת איני שותה ואמר בעלה איני משקה ושבעלה בעלה בדרך נוטלת כתובה ולא שותה. מתו בעליהן עד שלא ישתו בית שמי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה. הלכה: אילו לא שותות ולא נוטלות כתובה. האומרת טמיאה אני לך כול׳. אמר רבי יאשיה. סח לי זעירא משום אנשי ירושלם. שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין להן ואילו הן. סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא כול׳.
