תלמוד ירושלמי סוטה פרק ד הלכה ה

משנה: ואילו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשטה או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אמרו אלא לפסלה מכתובתה. רבי יוסי אומר אף להשקותה שכשיצא בעלה מבית האסורין ישקינה. הלכה: אילו שבית דין מקנין להן כול׳. בני ישראל. ויקנא וישקינה. גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן. ולא יקנא לה. התורה אמרה. וקינא את אשתו. וקינא את אשתו. אפילו מקצת אשתו. ביאת פסולין מניין שהיא פוסלת. מה נן קיימין. אם באשת איש חמורה היא. אם באלמנה לכהן גדול כבר כתוב והביא האיש את אשתו אל הכהן. הצד השוה שבהן את שזרעו פסול ביאתו פוסלת. ואת שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת. ואילו הן. בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי אדומי מצרי עבד ממזר חלל נתין כותי וגוי שבאו על בת כהן על בת לוי ועל בת ישראל פוסלת מן הכהונה. רבי יוסי אומר. כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת. וכל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת. רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שאת מותר בבתו את מותר באלמנתו. וכל שאין את מותר בבתו אין את מותר באלמנתו.