תלמוד ירושלמי סוטה פרק ה הלכה א

משנה: כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר ובאו ובאו. כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל שנאמר נטמאה נטמאה דברי רבי עקיבה. אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר שני פעמים האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל. הלכה: כשם שהמים בודקין אותה כול׳. אנן תנינן באו באו. אית תניי תני ובאו ובאו. מאן דמר באו באו. רבי עקיבה. ומאן דמר ובאו ובאו. רבי ישמעאל. אנן תנינן נטמאה נטמאה. אית תניי תני ונטמאה ונטמאה. מאן דמר נטמאה נטמאה. רבי עקיבה. ומאן דמר ונטמאה ונטמאה. רבי ישמעאל. תני בוא ובה. וכתוב כן. כיי דמר רבי אמי בשם רבי יוחנן. גורעין לדרוש מתחילתה לסופה. רבי חנינה בשם רבי ירמיה. ואפילו באמצע התיבה. ויצקת עליה שמן. ויצקת שמן מנחה. לרבות את כל המנחות ליציקה. המאררים. אמר רבי תנחומא. מיניין המאררים. כנגד מאתים וארבעים ושמונה איברים שיש בה. וכנגד מאתים ארבעים ושמונה איברים שיש בו. והא תנינן. כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו. כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו שלבעל כך היא אסורה לאחיו שלבועל. כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו. היא על ידי שדרכה ליאסר בין לו בין לאחר היא נבדקת. אבל הוא לכשישתה הוא נבדק. בדקו אותו ולא בדקו אותה. אני אומר. הזכות תלה לה. ניחא כמאן דמר. הזכות תולה ואינה ניכרת. ברם כמאן דמר. הזכות תולה וניכרת. הרי לא הוכרה. אלא אני אומר. מים מגולין שתת ונצבית. הכין לא הוון בעיי מיבדקוניה אלא כדון. אלא אני אומר. עם אחרות נסתר. ולא כן סברנן מימר. לכשישתה הוא נבדק. תיפתר שהיה הוא מזיד והיא שוגגת ובדקו אותו ולא בדקו אותה. אני אומר. הזכות תלה לה. ניחא כמאן דמר. הזכות תולה ואינה ניכרת. ברם כמאן דמר. הזכות תולה וניכרת. הרי לא הוכרה. אלא אני אומר. מים מגולין שתת ונצבית. הכין לא הוון בעיי מיבדקוניה אלא כדון. אלא אני אומר. עם אחרים נסתרה. מעתה גירש יהא מותר בה. תיפתר שהיה הוא שוגג והיא מזידה. ובדקו אותה ולא בדקו אותו. הוא מזיד והיא שוגגת. פשיטא שהיא מותרת לביתה. גירש. מהו שיהא מותר בה. איפשר לומר מזיד בה. ואת אמר הכין. הוא שוגג והיא מזידה. פשיטא שהיא אסורה לביתה. גירש. מהו שיהא מותר בה. איפשר לומר יוצאת מתחת ידו ותאמר הכין. ומניין שהדבר תלוי בה. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. כתיב ואל אשת עמיתך לא יתן שכבתך לזרע לטמאה בה. בה הדבר תלוי. אם היתה מזידה אסורה. שוגגת מותרת.