תלמוד ירושלמי סוטה פרק ה הלכה ד

משנה: בו ביום דרש רבי עקיבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר ולמה תלמוד לומר לאמר. אלא שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל אשירה ליי כי גאה גאה. לכך נאמר לאמר. רבי נחמיה אומר כקורין את שמע היו קורין לא כקורין את ההלל. הלכה: בו ביום דרש רבי עקיבה אז ישיר משה וגו׳. לקטן שהוא מקרא את ההלל בבית הספר והן עונין אחריו על כל דבר ודבר. משה אמר אשירה. והן עונין אחריו אשירה. משה אמר עוזי והן אומרים עוזי. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר. לגדול שהוא מקרא את ההלל בבית הכנסת והן עונין אחריו דבר ראשון. משה אמר אשירה. והן עונין אשירה. משה אמר עזי. והן עונין אחריו אשירה. רבי יוסי הגלילי אומר. בשעה שהיו אבותינו בים היה מוטל עולל על ברכה שלאמו ותינוק יונק משדי אמו. וכיון שראו את השכינה הגביה עולל את ראשו מברכה שלאמו ושומט התינוק את פיו מדדה שלאמו. אף הן פתחו את פיהן בשירה ובשבח ואמרו זה אלי ואנויהו. רבי מאיר אומר. אפילו עוברין ממעי אימותיהן היו אומרים שירה. שנאמר במקהלות ברכו אלהים יי ממקור ישראל. רבי נחמיה אמר. בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה. וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים. ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש. ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה. הדא היא דכתיב ויזכר ימי עולם משה עמו איא המעלם מים. את רועה הצאן אין כתוב כאן אלא את רועה צאנו. מלמד שעשה כולם רועים. מה תלמוד לומר לאמר. לאמר לדורות. רבי אבהו בשם רבי יוסי בירבי חנינה. כהדין פסוקא. משה אמר אשירה. והן עונין אחריו אשירה ליי כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. משה אמר עזי וזמרת והן עונין אחריו עזי וזמרת י׳ה. כתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם. התנדבו ראשי עם. כשהקדוש ברוך הוא עושה להן ניסים יהו אומרים שירה. התיבון. הרי גאולת מצרים. שנייא היא שהיא תחילת גאולתן. התיבון. הרי גאולת מרדכי ואסתר. שנייא היא. שהיו בחוצה לארץ. ואית דבעי מימר. מרדכי ואסתר משונאיהן נגאלו. לא נגאלו מן המלכות.