תלמוד ירושלמי סוטה פרק ו הלכה ב

משנה: אמר עד אחד אני ראיתיה שניטמאת לא היתה שותה. ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפסלה מכתובתה. חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות. לא לפסלה מכתובתה אמרו אלא שלא תשתה. הלכה: אמר עד אחד אני ראיתיה שניטמאת כול׳. ועד אין בה. אין לי אלא עד. מניין אפילו עבד אפילו שפחה. תלמוד לומר ועד אין בה מכל מקום. וכרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. כל מקום שנאמר בתורה עד סתם הרי אילו בכלל שני עדים עד שיפרש הכתוב שהוא עד אחד. אשכח תני. רבי ישמעאל אומר. שני עדים. מתניתא משהודה רבי עקיבה לרבי טרפון. דתני. רבי טרפון אומר. עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה. רבי עקיבה אומר. כשם שעד אחד נאמן לטמותה. כן עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה. אמר לו רבי טרפון. איכן מצינו עד אחד בממון כלום. אמר לו רבי עקיבה. ואיכן מצינו עד אחד באשת איש כלום. אלא כשם שעד אחד נאמן לטמותה. כך עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה. חזר רבי עקיבה להיות שונה כרבי טרפון. רבי בון בר חייה בעי. חמותה שאמרה. אני ראיתיה שניטמאת. [ואת אמר. לא היתה שותה. ובא אחר ואמר אני ראיתיה שניטמאת.]מה [היה] בא להעיד. אם להשקותה. כבר נראית שלא לשתות. אלא לא בא [אלא] להפסידה מכתובתה. שאין מפסידין ממון על פי עד אחד. רבי יוסי בעי. שמע מן העוף הפורח. אני ראיתיה שניטמאת. את אמר. לא היתה שותה. ובא אחד ואמר. אני ראיתיה שניטמאת. מה בא להעיד. אם להשקותה. כבר נראית שלא [לשתות]. אלא לא בא אלא להפסידה מכתובתה. שאין מפסידין ממון על פי עד אחד. ממה דרבי יוסי אמר. פלוני אכל חלב והתרו בו אינו לוקה. אמר לו אחד. חלב הוא. והתרו בו שנים. לוקה. ועיקר עידותו לא בעד אחד הוא. ממה דרבי יודה אומר. פלוני נזיר וניטמא. התריתי בו. אינו לוקה. אמר לו אחד. נזיר אתה. והיה נוהג בנזירות על פיו. שתה יין וניטמא למתים. התרו בו שנים. לוקה. ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא. ממה דרבי מנא אמר. פלנית כוהנת וזינת. ובא עליה בעלה הכהן והתריתי בו. [אינו] לוקה. נסתרה בפני שנים. אמר אחד. אני ראיתיה שניטמאת. ובא עליה בעלה כהן. התרו בו שנים. לוקה. עיקר עדותו לא בעד אחד הוא.