תלמוד ירושלמי סוטה פרק ח הלכה ט

משנה: ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו. רבי עקיבה אומר הירא ורך הלבב כשמועו שאינו יכול לעמוד בקישרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן. רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב. הלכה: כתיב ויספו השוטרים. אין לשון זה ויספו אלא לשון תוספת. כאינש דאמר. מוסיף אני על דברי רבי. תני. האחרונים מן התוספת. אמר רבי יוסי. תרין תניין אינון. מאן דאמר. מוסיף אני על דברי רבי. אחד הראשונים ואחד האחרונים אמרן הוא אמרן רבו. מאן דאמר. האחרונים מן התוספת. הראשונים אמרו הוא אמרו רבו. והאחרונים אמרו הוא ולא אמרו רבו. אמר רבי מנא. חד תניי הוא. ראשונים אמרן הוא אמרן רבו. האחרונים אמרן הוא לא אמרן רבו. מתניתא פליגא על רבי יוסי. שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון. וסופא פליגא על רבי מנא. עוד דבר אחד היה מוסיף. משלו. אין תימר כן. אפילו על דרבי יוסי לית הוא פליגא. דתני. הראשונים אמרן הוא אמרן רבו. האחרונים אמרן הוא לא אמרן רבו. ותני. כולהן צריכין להביא ראייה לדבריהן חוץ מזה שעדיו עמו. ואתייא כמאן דאמר. שאינו יכול לעמוד בקישרי המלחמות [ולראות] (ו)חרב שלופה. ברם כמאן דמר. שהוא מתיירא מעבירות שבידו עוד הוא צריך להביא ראייה. לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן. שלא לפרסם את החטאים. ואתייא כיי דמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש. במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני יי. שלא לפרסם את החטאים.