תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט הלכה ב

משנה: נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין. שנאמר באדמה ולא טמון בגל. נופל ולא תלוי באילן. בשדה ולא צף על פני המים. נמצא סמוך לספר. לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין. נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עיר אחת מביאה עגלה ערופה. ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות. ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה. הלכה: תני. רבי אליעזר אומר. נמצא חנוק ותלוי באילן לא היו עורפין. אמר רבי יוסי בר יודה. אין צריך לומר חנוק ותלוי באילן. מניין אפילו מושלך. תלמוד לומר נופל. מה תלמוד לומר חלל. אלא אפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין. תני רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יוחנן. נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בליבו אין עורפין. תני רבי שמעון בן יוחי. היו עורפין. דהדא דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין. דאמר רבי יוחנן. כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין יחידין אינון ולא סמכין עליהון. נמצא בעליל לעיר היו עורפין כדי לקיים בו מצות עיסוק מדידה. רב נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה שני הרוגין זה על גב זה. סבר שהן עורפין. אמר ליה אין עורפין. אמר ליה. למה. אמר ליה. התחתון משום טמון והעליון משום צף. כד סלק להכא אתא לקמיה דרבי. אמר ליה. יאות אמר לך. כי ימצא. לא כי ימצאו. לא מסתברא דלאו באדמה. לא צף על פני המים. בשדה. לא טמון בגל. ותניי דבית רבי כן. מחלפא שיטתון דרבנין. תמן אינון אמרין. [לרבות את הטמון]. וכא אינון אמרין [פרט לטמון]. תמן שדך בגלוי. פרט לטמון. וקצירך בגלוי. פרט לטמון. מיעוט אחר מיעוט. לרבות את הטמון. ברם הכא באדמה. לא צף על פני המים. נמצא סמוך לכפר. אני אומר סרקיים הרגוהו. לעיר שיש בה גוים. אני אומר. גוים הרגוהו. או לעיר שאין בה בית דין. לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין. דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו׳. מה טעמון דרבנין. דכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל. מה טעמא דרבי אלעזר. דכתיב ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. ערי מקלט מה הן. אין תימר. למחלוקת ניתנו. מביאות עגלה ערופה. אין תימר. לבית דירה ניתנו. אינן מביאות עגלה ערופה.