תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט הלכה א

משנה: עגלה ערופה בלשון הקודש. שנאמר כי ימצא חלל באדמה וגו׳. ויצאו זקניך ושופטיך. שלשה מבית דין הגדול שבירושלם היו יוצאין. רבי יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושופטיך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד. הלכה: עגלה ערופה כול׳. לא מסתברא דלא וענו ואמרו בא להתחיל מתחילת הפרשה. כי ימצא. לא בשעה שהן מצויין. כי ימצא. לא שתהא חוזר ומצותת עליו. כי ימצא. אין מציאה בכל מקום אלא בעדים. לא נודע מי הכהו. הא אם נודע מי הכהו אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין. [תמן את אמר. אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין] וכא את אמר אכין. כאן להורג כאן לנהרג. ודא דאת אמר אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין. באותן שאמרו. אם רואין אנו אותו מכירין אנו אותו. אבל באותן שאמרו. אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו. [לא] היו עורפין. דכתיב ועינינו לא ראו. והרי ראו. מכל מקום. בית דין [שראו] את ההורג. אית תניי תני. יעמדו שנים ויעידו לפניהם. אית תניי תני. יעמדו כולן ויעידו במקום אחד. רבי יהודה בן פזי בשם רבי זעירא. כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקים בעדות החודש. רבי יודה בר פזי בשם רבי זעירא. [חלל ולא מפרפר.] חלל ולא מפרכס. ראוהו מפרפר כאן ובא לאחר זמן ולא מצאו. אני אומר. נעשו לו ניסים [וחייה]. ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר. מודדין ממקום שנמצא. אשר יי אלהיך נותן לך. פרט לחוצה לארץ. לרשתה. פרט לירושלם שהיא לכל השבטים. וכרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. אמר רבי פינחס בירבי בון. נאמר כל אותן ארבע עשרה שנה [לא היו עורפים. דכתיב כי ימצא. לא בשעה שהן מצויין. וכל אותן ארבע עשרה שנה מצויים] היו. תני. כיצד היו עושין. שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין את סימניו וקוברים אותו. ומציינין על קברו כדי שיצאו בית דין מלישכת הגזית וימודו. מניין לציון. רבי ברכיה ורבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חונייא דברת חוורן. רבי יוסי אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי חוניא דברת חוורן. רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דרבי חוניה דברת חוורן בשם רבי חונייא דברת חוורן וטמא טמא יקרא. כדי שתהא טומאה קורא לך בפיה והיא אומרת לך. פרוש. רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן. ועברו העוברים בארץ וראה עצם. מיכן שמציינין על העצמות. אדם מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת. ובנה. מיכן שמציינין על אבן קבועה. אם אומר את על גבי אבן תלושה. אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו. במקום טהרה. ציון. מיכן לציון. מצא אבן מצויינת. אף על פי שאין מקיימין כן. המאהיל עליה טמא. אני אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה. היו שתים. המאהיל עליהן טהור. ביניהן טמא. היה חרוש בנתיים. הרי הן כיחידיות. ביניהן טהור. סביבותיהן טמא. תני. אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא. לא נמצא מטמא טהרות למפרע. אמר ליה. מוטב שיתקלקלו בו לשעה ולא יתקלקלו בו לעולם. תמן תנינן. סמיכת זקנים ועריפת העגלה בשלשה. דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר. בחמשה. מה טעמא דרבי שמעון. וסמכו [זקני] שנים. אין בית דין שקול. מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי שלשה. מה טעמא דרבי יהודה. וסמכו שנים. זקני שנים. אין בית דין שקול. מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי חמשה. ובעגלה ערופה [מה טעמא דרבי שמעון. זקיניך ושופטיך שנים אין בית דין שקול. מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי שלושה. מה טעמה] דרבי יהודה. ויצאו זקיניך שנים. ושופטיך שנים. אין בית דין שקול. מוסיפין עליהן. הרי כאן חמשה. אמר רבי. נראין דברי רבי שמעון בסמיכה ודברי רבי יהודה בעריפה. נראין דברי רבי שמעון בסמיכה. דלא דרש וסמכו. ודברי רבי יהודה בעריפה. דלא דרש ויצאו. אין תימר. נראין דברי רבי יודה בעגלה ערופה. דדרש וסמכו ודרש ויצאו. אשכחת את אמר. ויצאו. שנים. זקינך. שנים. ושופטיך. שנים. אין בית דין שקול. מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי כאן שבעה. מה מקיימין רבנין זקיניך ושופטיך. זקיניך שהן שופטיך. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר. זקיניך. זה בית דין הגדול. ושופטיך. זה מלך וכהן גדול.