תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט הלכה ה

משנה: נפטרו זקני ירושלם והלכו להן. זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול. ואין המום פוסל בה. ומורידין אותה לנחל איתן ואיתן כמשמעו קשה. אף על פי שאין איתן כשר. עורפין אותה בקופיץ מאחוריה. ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים. הלכה: אשר לא עובד בה. לדעת. אשר לא משכה בעול. בין לדעת בין שלא לדעת. רבי יונה פתר מתניתא. אשר לא עובד בה. לדעת. אשר לא משכה בעול. בין לדעת בין שלא לדעת. והוא שימשוך. רבי יוסי פתר מתניתא. לדעת. אפילו לא משך. ושלא לדעת. והוא שימשוך. ואתייא דרבי יונה כרבי ישמעאל ודרבי יוסי כרבנן. דרבי יונה כרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד נעקר מכללו והרי הוא בחידושו. לפום כן צרך מימר. אשר לא עובד בה. לדעת. אשר לא משכה בעול. בין לדעת בין שלא לדעת. והוא שימשוך. ודרבי יוסי כרבנן. דרבנין אמרין. הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. לפום כן צרך מימר. לדעת. אפילו לא משך. ושלא לדעת. והוא שימשוך. כמה ימשוך. רבי אומר כמלואו. רבי יוסי בירבי יודה אומר. שלש אצבעות. רבי סימון בשם רבי יוסי בן נהוראי. מלוא העול לרחבו. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא. אשר לא עובד בה. כלל. אשר לא משכה בעול. פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. אמר ליה. אילו הוה כתיב אשר לא עובדה ואשר לא משכה. יאות. לית כתיב אלא אשר לא עובד בה. אין כאן כלל ופרט אלא ריבויין עול עול לגזירה שוה. מה עול האמור בעגלה עשה בה שאר כל העבודות כעול. אף עול האמור בפרה נעשה בה שאר כל העבודות כעול. מה עול האמור בעגלה עבודה פוסלת בה בין לדעת בין שלא לדעת. אף עול האמור בפרה עבודה פוסלת בה בין לדעת בין שלא לדעת. מה עול האמור בפרה העול פוסל בה. אף עול האמור בעגלה העול פוסל בה. אי מה עול האמור בפרה המומין פוסלין בה. אף עול האמור בעגלה המומין פוסלין בה. תלמוד לומר אשר אין בה מום. המומין פוסלין בפרה. אין המומין פוסלין בעגלה. ואמר אשר לא עובד בה. בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת בפרה. הכא אשר לא עובד בה. בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת בפרה. אית לך מימר תמן. אשר אין בה מום. בה המומין פוסלין אין המומין פוסלין במוקדשין. מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה. אפילו כקרבנות בני נח אינם. לא כן אמר רבי יסא. פשט רבי לעזר לחברייא. ומכל החי מכל בשר. [שיהו] שלימין באיבריהן. תמן. יש מהן למזבח. ברם הכא. אין מהן למזבח. רבי חונה בשם רבי ירמיה. מכיון דאת אמר. כפרה כתיב בה כקדשים. כמי שיש מהן למזבח. טריפה מהו שתיפסל בה. מכיון דאת אמר. יש מהן למזבח. טריפה פוסלת בה. בהי פשיטא לך שהטריפה פוסלת בה. היתה רגלה קלוטה כשלחמור מה את עבד לה. כמחוסרת אבר או כבעלת מום. אין תעבדינה כמחוסרת אבר. כשירה. אין תעבדינה כבעלת מום. פסולה. דמה מהו שיכשיר. מן מה דתני רבי חייה. דמה טמא. דמה מכשיר. חד סב שאל לרבנין דקיסרין. עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה. אמרין ליה. ולאו מתניתא היא. השוחט ונמצא טריפה. אמר לון. מה אנן בעיין עריפה ואתון מייתו ליה שחוטה. אמרון ליה. לא כן אמר רבי ינאי. דברי רבי מאיר. אפילו טריפה חייב. ואמר לון. ומן הדא דרבי ינאי אתון מגיבין לי. איתן כשמועו קשה. איתן מושביך ושים בסלע קינך. אף על פי שאין איתן כשר. ודכוותה. אף על פי שאין הנחל כשר. תני רבי שמעון בן יוחי. הורידו והורידו. אף על פי שאין נחל. דהדא רבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכא הכן. דאמר רבי יוחנן. כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכן אכן יחידין אינון ולא סמכין עליהון. וצריך לערוף בה שנים או רוב שנים. נישמעינה מן הדא. דאמר רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל. עד מקום שהצואר כשר לשחיטה כנגדו העורף כשר למליקה. וכן הוא אמר אכן. תמן תנינן. יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין. רבי הושעיה בעי. ניתני החורש מקום עריפתה שלעגלה הרי תשעה. אמרין חברייא קומי רבי יוסי. תיפתר לשעבר. אמר לון. מה דאית לה לשעבר כל שכן לבא. מקום גיסתה ותפיסתה הרי אילו אסורין. וכמה היא תפיסתה. ארבע אמות. רבי אומר. אומר אני שתפיסתה חמשים אמה. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בירבי בון. אשר לא יעבד בו כלל. ולא יזרע. פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. אמר ליה. אילו הוה כתיב. אשר לא יעבד בו אשר לא יזרע יאות. לית כתיב אלא אשר לא יעבד בו. כי הא דמר רבי זעירא. אין כאן כלל ופרט אלא ריבויין.