תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט הלכה טו

משנה: בפולמוס שלאספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס. בפולמוס שלטיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית. בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר. ורבותינו התירו שתצא כלה באפריון בתוך העיר. הלכה: נפלה עטרת ראשינו. אילו הן עטרות חתנים. זו זהורית המוזהבת. רבי בא בשם רב. שלמלח ושלגפרית. רב ירמיה בשם רב. שלמלח ושלזית. רב נחמן בר יעקב אמר. אפילו דחילפי. רב ירמיה שיבשב ולבש עטרה שלזית. שמע שמואל ואמר. נייח ליה אילו איתרים רישיה ולא עבד כן. והוות כן. כשגגה שיצא לפני השליט. אילו הן חופות חתנים. סדינים מצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם. תני. אבל עושה הוא אפיפיירות ותולה בהן כל מין שירצה. מתניתא. ועל האירוס. רסיסה. אילו הן עטרות כלות. זו עיר שלזהב. רבי עקיבה עשה לאשתו עיר שלזהב. וקניאת בה איתתיה דרבן גמליאל. אמר לה. מה הוית עבדת היך מה דהוות עבדה. דהוות מזבנה קליעתא דשערה ויהבה ליה והוא לעי באוריתא. שאלו את רבי יהושע. מהו שילמד אדם את בנו יוונית. אמר להן. ילמדינו בשעה שאינה לא יום ולא לילה. דכתיב והגית בו יומם ולילה. מעתה אסור לאדם ללמד את בנו אומנות. בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה. והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים. זו אומנות. רבי בא בריה דרבי חייה בר בא בשם רבי יוחנן. מפני המסורות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהיא תכשיט לה. שמע שמעון בר בא ואמר. בגין דרבי אבהו בעי מילף ברתיה הוא תלי לה ברבי יוחנן. יבוא עלי אם לא שמעתיה מרבי יוחנן. מי מתיר את הראשונות. אמר רבי יוסי בירבי בון. מי שהוא מתיר את אילו הוא מתיר את אילו. כהדא ריש גלותא שלח שאל לרב חסדאי. מהו הדין דכתיב כה אמר יי הסיר המצנפת והרים העטרה. אמר ליה. הוסרה המצנפת הורמה העטרה. שמע רבי יוחנן ואמר. הוא חסר ומילוי חסר.