תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט הלכה י
משנה: משמת יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות שנאמר אין אשכול לאכול ביכורה עותה נפשי. הלכה: ולא עמד אשכול עד שעמד רבי עקיבה. וכל הזוגות לא היו אשכולות. אלא אילו שימשו פרנסות. ואילו לא שימשו פרנסות. תני. כל הזוגות שעמדו משמת משה ועד שעמד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם איפשר ליתן בהן דופי. [משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם] עד שעמד רבי יהודה בן בבא איפשר ליתן בהן דופי. אמרו על רבי יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשום שמים אלא שגידל בהמה דקה. וכך היה מעשה. פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו. אמרו לו. אין לך רפואה אלא חלב רותח. שהיה גונח. מה עשה. לקח עז וקשרה לכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב רותח בשעה שהיה גונח. וכשביקשו חכמים להיכנס אצלו אמרו. היאך אנו יכולין להיכנס והליסטיס עמו בבית. ובשעת מיתתו אמר. אין בידי עון אלא זה שעברתי על דברי חביריי. וכשמת דיקדקו חכמים על כל מעשיו. ולא מצאו בידו אלא עון אותה העז בלבד. אמר רבי שמעון שזורי. שלבית אבא היו בעלי בתים בגליל. ולמה חרבו. שהיו דנין דיני ממונות באחד ומגדלין בהמה דקה. וכך היה. חורש אחד היה לנו סמוך לעיר והיתה השדה בינינו ובינה. והיתה הצאן נכנסת ויוצאה והדרך עליה.
