תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט הלכה יג

משנה: משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה שנאמר הושיעה יי כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. הלכה: משמתו נביאים הראשונים פסקו אורים ותומים. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. זה שמואל ודוד. רבי בא בר כהנא בשם רב. זה גד ונתן. רבי ירמיה רבי שמואל בר יצחק בשם רב. זה ירמיה וברוך. מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה. זה ירמיה וברוך. דאמר רבי יהושע בן לוי ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת אלהים. מאן קם מבתריה. ירמיה וברוך. משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה מהן רוח הקודש. אף על פי כן משתמשין היו בבת קול. מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר. נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו. מעשה שיצאו נערים להלחם באנטוכיא ושמע יוחנן כהן גדול בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואומרת. נצחו טלייא דאגחו קרבא באנטוכיא. וכתבו אותה העת ונתנו בו זמן וכיוונו שבאותה שעה היתה. מעשה שנכנסו זקינים אצל בית גדיא ביריחו. ויצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם אדם אחד ראוי לרוח הקודש אלא שאין הדור כדיי. ונתנו עיניהן בהילל הזקן. וכשמת היו אומרים עליו. הוי עניו חסיד תלמידו של עזרא. ושוב נכנסו זקינים לעלייה ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להן. יש ביניכם אחד ראוי לרוח הקודש אלא שאין הדור כדיי. ונתנו עיניהם בשמואל הקטן. ולמה נקרא שמו קטן. לפי שהוא מקטין עצמו. ויש אומרים. לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי. וכשמת היו אומרים עליו. הוי עניו חסיד תלמידו של הלל הזקן. ובשעת מיתתו אמר. שמעון וישמעאל לחרבא. ושאר כל עמא לביזה. ועקין סגיאין יהויין. ובלשון ארמית אמרן. ולא ידעו מה אמר. ועל רבי יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרים. הוי עניו חסיד. אלא שנטרפה השעה. תני. אמר רבי יודה. מה טיבו שלשמיר הזה. בירייה היא מששת ימי בראשית. וכיון שהיו מראין אותו לאבנים היו מתפתחות לפניו כלווחין שלפינקס. ובו בנה שלמה בית העולמים. הדא היא דכתיב והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. רבי נחמיה אומר. מגוררות היו. הדא היא דכתיב כל אלה אבנים יקרות כמידות גזית מגוררות במגירה מבית ומחוץ. אמור מעתה. מפנים לא היה עושה להן כלום. אלא מתקן מבחוץ ומכניס לפנים. רבי אומר. נראין דברי רבי יודה באבני בית המקדש. ודברי רבי נחמיה באבני ביתו שלשלמה. ואין כל דבר יכול לעמוד בו. אפילו נתון על גבי האבן או לתוך טס שלמתכת מיד היה בוקע ויורד. מה היו עושין לו להעמידו. היו כורכין אותו מוכין שלצמר ונותנין אותו לתוך טני שלאבר מלא סובין שלשעורין. הדא היא דכתיב המבליג שוד על עז. ונופת צופים. אמר רבי לעזר. דבש הבא בצפייה. אמר רבי יוסי בירבי חנינה. סולת צפה על גבי נפה לושה בדבש וחמאה. אמר רבי יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקרסין שאכלנו בזקנותינו. דביומוי אישתני עלמא. אמר רבי חייה בר בא. בראשונה סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה מורסן סאה סובין. וכדון אפילו חדא על חדא לא קיימא. ופסקו אנשי אמנה. אמר רבי זעירא. אנשי אמנה תורה. כהדא חד רבי הוה קרי ליה לאחוה בצור והוון צווחין בפרגמטיא והוה אמר. לית אנא מבטלה ענתי. אין חמי למיתי. מיתי הוא.