תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט הלכה יב
משנה: משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין. הלכה: אבא בר רב ירמיה אמר. זקינים משער שבתו וגו׳. אמר רב חסדא. בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר. אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרים דברי נבלה בשיר. בראשונה לא היו נפרעין אלא מאותו האיש בלבד. אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו. אמר רבי יוסי בירבי בון בשם רב חונה. בראשונה כל צרה שהיתה באה על הציבור היו פוסקין שמחה כנגדה. ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיות. משבטלו אילו ואילו שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו. וכי מה היתה סנהדרין גדולה מועלת. אלא לפי שנאמר ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך לבלתי המית אותו. בכל מיתה שירצו. משלו משל. למה הדבר דומה. לאחד שקילקל בעיר. מסרו לבעל האגמון וחבשו. והיה קשה מבעל האגמון. מסרו לבעל הזמורה וחבשו. והיה קשה מבעל הזמורה. מסרו לבעל הרצועה וסטרו. והיה קשה מבעל הרצועה. מסרו לשלטון והטילו לקמין. כך צרות האחרונות משכחות את הראשונות.
