תלמוד ירושלמי סוכה פרק א הלכה ה

משנה: הדלה עליה את הגפן את הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה. אם היה הסיכוך הרבה מהן או שקצצן כשירה. וזה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו: הלכה: רבי בא בשם רב. והוא שידלה אותן (לכאן) [לכך]. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעורא. צריך לנענע. אמר רבי יוסה. תרתיהון לקולא. הדלה אותן (לכאן) [לכך] אף על פי שלא נענע. נענע אף על פי שלא הדלה אותן (לכאן) [לכך]. רבי בא חיננא בר שלמיא רב ירמיה בשם רב. סיככה בשלביות (כשירה) [פסולה]. בזכרים כשירה. בנקיבות פסולה. סיככה באניצי פשתן פסולה. בהוצני פשתן כשירה. סיככה בחבלים. אית תניי תני. כשירה. ואית תניי תני. פסולה. מאן דמר. כשירה. בחבלים שלסיב. ומאן דמר. פסולה. בחבלים שלפשתן. אמר רבי יוחנן. כתוב באספך מגרנך ומיקבך. מפסולת שבגורן ושביקב את עושה לך סכך. רבי שמעון בן לקיש אמר. ואיד יעלה מן הארץ. אמר רבי תנחומה. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן דו אמר. עננים מלמעלה היו. דו יליף לה מאספך. רבי שמעון בן לקיש אמר. עננים מלמטן היו. דו יליף לה מעננים. אמר רבי אבין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן דו מדמי לה במשלח לחבירו חבית וקנקנה. רבי שמעון בן לקיש דו מדמי לה כהן דאמר לחבריה. שלח קופתך וסב לך חיטין.