תלמוד ירושלמי סוכה פרק א הלכה יב

משנה: העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג. וחכמים מכשירין. מחצלת קנים מחצלת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת עשאה קטנה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה: הלכה: מודה רבי ליעזר לחכמים שאם היתה נתונה על ארבעה אבנים או שהיתה גבוהה מן הארץ פותח טפח שהיא כשירה. תני. העושה סוכתו כבית יער הלבנון כשירה. למי נצרכה. לרבי ליעזר. אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן. במחצלות אושא שנו. אמר רבי ליעזר. [סתם] מחצלות אושא טמאות עד שיעשם אוהלים. סתם מחצלות טיבריא טהורות עד שיעשם לשכיבה. רבי יצחק בר חקולה רבי שמעון ברבי הורון באילין על פתח החנויות שהן טהורות. הורי רבי אימי. ארוגה טמיאה. מהו לסכך בה. מחלוקת רבי ליעזר וחכמים. רבי יצחק ברבי לעזר הורי מדוחק להתיר ראשי מעדנים ולסכך בהן. תנינן. וכן המתיר ראשי מעדנים טהורה. ואת אמר הכן.