תלמוד ירושלמי סוכה פרק ב הלכה ה

משנה: העושה סוכתו בין האילנות כשירה. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: הלכה: רב חונה אזל לעייניטב לסימנה. מי אתי צהא גו איסרטא ולא קביל עלוי מיטעום כלום עד דעל ליה למטללתיה דרבי יוחנן ספרא דגופתא. אמר רבי מנא. לא סוף דבר חולין שלסכנה אלא אפילו חולין שאינן שלסכנה. תני אמר רבן שמעון בן גמליאל. מעשה שהייתי חושש עיניי בקיסרין והתיר לי רבי יוסי בירבי לי ולכל משמשיי לישן חוץ לסוכה. רבי בא בר זבדא אמר. שושבינין וכל בני חופה פטורין מן הסוכה. תני. שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי העיר ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הדא דאת אמר. בשומרי גייסות. אבל בשומרי ממון עשו אותן כשומרי גנות ופרדיסין. אבדומא מלחא הוה דמך קומי חנותיה. עבר רבי חייה בר בא אמר ליה. איזיל דמוך גו מטללתך. רבי מנא הוה שושביניה דרבי יעקב בר יפליטי. אתא שאיל לרבי יוסי. אמר ליה. איזיל דמוך גו מטללתך. רבי יצחק בר מריון הוה שושביניה דחד בר נש. שאיל לרבי לעזר. אמר ליה. איזיל דמוך גו מטללתך. מעשה שהלך רבי אילעאי אצל רבי אליעזר בלוד. אמר ליה. אף את משובתי הרגל. והלא אמרו שאין שבחו שלתלמיד חכמים להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו. כהדא. רבי זעורה סליק לגזורה דרבי אילא ולא קביל עלוי מיטעום כלום. אין משום דלא הוה עיסקיה טעם כלום עד יפני מוסף. ולא ידעין אין משם שאין שבחו שלתלמיד חכמים להיות מניח את ביתו ברגל [והולך לו. בהדין] לא ידעין. אמר רבי לעזר. אכילה עראי. אין שינה עראי. חברייא אמרין. שכן אדם משתקע בתוך שנתו. אמר רבי אילא. שכן אדם ישן קימאה ודייו. מה נפק מן ביניהון. מסר שנתו לאחר. על דעתהון (דרבנן) [דחבריא] מותר. על דעתיה דרבי אילא אסור.