תלמוד ירושלמי סוכה פרק ב הלכה ז
משנה: רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים אין לדבר קיצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון משלים בלילי יום טוב האחרון. וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות: הלכה: מה טעמא דרבי ליעזר. נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אוהל מועד ישבו יומם ולילה. מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה את הלילות כימים אף ישיבה שנאמרה כאן נעשה בה את הלילות כימים. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל. נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר חמשה עשר בחג. מה חמשה עשר שנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף חמשה עשר שנאמר בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות. חברייא בעיי. [אי] מה להלן עד שייכנסו למצה בתאוה וכא עד שייכנסו לסוכה בתאוה. רבי זעורה בעי. אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה. וכא עד שיאכל כזית דגן [בסוכה]. רבי הושעיה אמר. כל שבעה חובה. רבי ברכיה אמר. פליגין. רבי אבונא אמר. לא פליגין. מה דאמר רבי יוחנן. בשנתן דעתו. מה דאמר רבי הושעיה. בשלא נתן דעתו. תני בשם רבי ליעזר. מי שלא עשה סוכתו בערב הרגל אל יעשנה ברגל. והתני בר קפרא. נפלה סוכתו ברגל יקימינה ברגל. רבי אחא בשם רבי חיננא. קנס קנסו רבי ליעזר שלא עשה סוכתו מערב הרגל. מחלפה שיטתיה דרבי ליעזר. תמן הוא אמר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה. וכא אמר הכין. אמר רבי אחא. למצוה הושווה.
