תלמוד ירושלמי סוכה פרק ג הלכה י

משנה: מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך. הכל כמנהג המדינה. הלוקח לולב מחברו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאין רשאי ליקחו בשביעית: הלכה: רב ושמואל. חד אמר הללו י׳ה. וחורנה אמר הללויה. מאן דאמר הללו י׳ה. נחלק ואינו נמחק. מאן דאמר הללויה. נמחק ואינו נחלק. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רב. שמעית מן חביבי. אם יתן לי אדם ספר תילים שלרבי מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו. שלא נתכוון לקדשן. הוי דו אמר הללויה. מיליהון דרבנן פליגן. דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. בעשרה לשונות שלשבח נאמר ספר תילים. באישור בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה. המאושר שבכולן הללויה. שהשם והשבח כלולין בו. רבי זעורה בעי קומי רבי אבהו. מה נעני. אמר ליה [רבי א]בא כיפה (קומך) [קומי]. רבי יונה עני הכין והכין. רבי ליעזר לא עני הכין והכין. רב בשם רב אבא בר חנה בשם רב. והוא שענה ראשי פרקים. רבי זעורה בעי. והיי לין אינון ראשי פרקים. הללויה הללו עבדי י׳י הללו את שם י׳י. בעון קומי רבי חייה בר בא. מניין אם שמע ולא ענה יצא. אמר לון. מן מה דאנן חמיין רבנין רברבייא קיימין בציבורא ואילין אמרין ברוך הבא. ואילין אמרין. בשם י׳י. ואילו ואילו יוצאין ידי חובתן. תני רבי הושעיה. עונה הוא אדם אמן אף על פי שלא אכל. אינו אומר. ברוך שאכלנו. אם לא אכל. תני. אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה. אי זו היא אמן יתומה. אמר רבי הונא. ההן דחייב למברכה והוא עני ולא ידע מהו. תני. גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן. בשם אין עונין אחריו אמן. אמר רבי תנחומא. אם בירכך גוי ענה אחריו אמן. דכתיב ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע ברבי ישמעאל ובירכו. אמר ליה. כבר מילתך אמירה. אחר פגע בו וקיללו. אמר ליה. כבר מילתך אמירה. אמרו ליה תלמידוי. רבי. היך מה דאמרת לדין אמרת לדין. אמר לון. ולא כן כתיב. אורריך ארור ומברכיך ברוך. רבי היה כופל בה דברים. רבי לעזר בן פרטא פושט בה דברים. אמר רבי לעזר. דזקני הגליל היא. דזקני הגליל אומרים. אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות. אמר רבי מתנייה. תיפתר. דברי הכל. כשהיו אתרוגים נמכרין ביוקר. כהדא. תרונגייא הוון מצפצפין תמן והוה רב נחמן בר יעקב יהב אתרוגא מתנה לבריה. אמר ליה. לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו לי.