תלמוד ירושלמי סוכה פרק ג הלכה יא

משנה: בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחרת משכימין ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטל. מפני שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו ביום טוב הראשון של חג. ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו: רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות: הלכה: כתיב ושמחתם לפני יי אלהיכם שבעת ימים. אית תניי תני. בשמחת לולב הכתוב מדבר. אית תניי תני. בשמחת שלמים הכתוב מדבר. מאן דאמר. בשמחת שלמים הכתוב מדבר. ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים דבר תורה. ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה. מאן דאמר. בשמחת לולב הכתוב מדבר. ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים מדבריהן. ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן. ויש התקנה אחר התקנה. חברייא בעון קומי רבי יונה. היך מה דאת אמר תמן. והקרבתם אשה ליי שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת. ודכוותה ושמחתם לפני יי אלהיכם שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת. אמר לון. שנייא היא. דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון. חלק הראשון מהן. מעתה במקדש ידחה. בגבולין לא ידחה. אמר רבי יונה. אילו הוה כתיב ולקחתם לפני יי אלהיכם הייתי אומר. כאן מיעט ובמקום אחר ריבה. אלא ולקחתם לכם. מכל מקום. ושמחתם לפני יי אלהיכם שבעת ימים בירושלם. חברייא אמרין. דברי רבי יוסה. שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה. אמר לון רבי יוסי. לא מן הדא אלא מן הדא דאמר רבי אילא ותניי תמן. כך היה המנהג בירושלם. אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו. קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו. נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו. לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו. הניחו בארץ אסור לטלטלו. אמר רבי אבון. זאת אומרת שהוא אסור בהנייה. תני. מטלטלין עצי בשמים להריח בהן לחולה בשבת. רבנן דקיסרין אמרין. ערבה מותר להניף בה לחולה בשבת. אף בסכין שלמילה כן. אף במצה כן. מן מה דאמר רבי יוחנן. דברי רבי יוסה. אפילו פירש חוזר אפילו על הציצין שאינן מעכבין את המילה. הדא אמרה. אף בסכין שלמילה כן. אף במצה כן.