תלמוד ירושלמי סוכה פרק ד הלכה ג

משנה: מצות ערבה כיצד. מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא ויורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח. ותקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא יי׳ הושיעה נא. אנא יי׳ הצליחה נא. רבי יהודה אומר אני והוא הושיעה נא. אני והוא הושיעה נא. אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח. רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח: הלכה: מהוא מוצא. ממצייא. אמא רבי תנחומא. קלונייא הוה שמה. בר קפרה אמר. וגבהן אחת עשרה אמה. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. וראשיהן כפופין לצדדי המזבח. רבי זעורא שלח שאיל לרבי דניאל בריה דרב קטינא. שמעת מאביך טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור. אתא רבי אייבו בר נגרי בשם רב חונה ואמר טעמא. טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה. ויש לה שיעור לא שמעתי. תמן אמרין. רב ששת ורב נחמן בר יעקב. חד אמר. שלשה בדי עלין. וחורנה אמר. אפילו בד אחד. תני. ובעלי מומין. רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן. בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח. אמר ליה. כשירים היו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כיני מתניתא. אני והו הושיעה נא. [אני והוא הושיעה נא]. אמר רבי אבהו. לך לישועתה לנו. לך יודייה. דרש רבי בא סרונגייה. והושיע יי את אהלי יהודה בראשונה. והושע כתיב. דרש רבי זיביי. כי עתה תצאי מקיריה ושכנת בשדה. ושכינתי בשדה. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. אנכי יי אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוצאתך כתב. רבי ברכיה רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא. דרש לוי בר סיסי בנהרדעא. ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. זו עד שלא נגאלו. אבל משנגאלו (אין דרכה תינתן) [איכן דרכה של לבנה להינתן] שם היא נתונה. אמר רבי ברכיה. מעשה אין כתוב כאן אלא כמעשה. היא וכל ארגלייה שלה. (היא והסל והמגריפה.) [היא וכל פרקמטיא שלה. אמר רבי מיישא. בבבל כתיב כמראה אבן ספיר ובמצרים כתיב כמעשה] לבנת הספיר. ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה כך שיעבודה שלבבל היה קשה משעבודה שלמצרים. תני בר קפרא. עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע. משנגאלו עוד לא נראית ברקיע. מה טעם וכעצם השמים לטוהר. שמייא כד אינון נקיין מן עננין. תני בשם רבי ליעזר. עבודה זרה עברה עם ישראל בים. מה טעם. מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. אמר לו רבי עקיבה. חס ושלום. אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש חול. מה תלמוד לומר אשר פדית לך ממצרים. כביכול כאילו עצמך פדית. אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. אמר רבי אחא. זיכר ליריחו.