תלמוד ירושלמי סוכה פרק ד הלכה ה

משנה: ההלל והשמחה שמונה כיצד. מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג. סוכה שבעה כיצד גמר מלוכל לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד יום טוב האחרון: הלכה: תני. שמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה. שמונת ימי החג ושמונת ימי החנוכה ויום טוב שלעצרת ויום טוב הראשון שלפסח ולילו. רבי זעורא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר. שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל. התיב רבי בא. והתני. חגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משם שמחה ואין יוצאין בה משם שלמים. אמר רבי זעורה. תיפתר. בששחטה ברגל. אמר רבי בא. אם בששחטה ברגל אין זו חגיגת ארבעה עשר. מאי כדון. אמר רבי זעורה. עד דאנן תמן שמעתנה. עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר. כד סלקינן הכא שמעתנה. רבי חייה בשם רבי לעזר. והיית אך שמח. לרבות לילי יום טוב (האחרון) [הראשון] לשמחה. אי יכול אף לילי יום טוב (הראשון) [האחרון]. תלמוד לומר אך. אך חלק. רבי חייה בשם רבי לעזר. ושמחת בחגך. משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה. התיבון. והתנינן. ההלל והשמחה שמונה. הגע עצמך שחל יום הראשון להיות בשבת. לשוחטן מערב הרגל אין את יכול. דאמר רבי זעורא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר. שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל. לשוחטן ברגל אין את יכול. שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת. אימתי אמרו. ההלל והשמחה שמונה. אמר רבי יוסה. קיימה רב אבדומי נחותה בכהנים [ו]בשעיר. סוכה שבעה כיצד. גמר מלוכל לא יתיר סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד יום טוב האחרון. רבי אבא בר כהנא רב חייה בר אשי בשם רב. צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. רבי יהושע בן לוי אמר. צריך לקדש בתוך ביתו. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל. קידש בבית זה ונמלך לוכל בבית אחר מקדש. רבי אחא רבי חיננא בשם רב (הושעיה). מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון. ולא פליגין. מה דאמר רב. בשלא היה בדעתו לוכל בבית אחר. מה דאמר שמואל. בשהיה בדעתו לוכל בבית אחר. אמר רבי מנא. אתיא דשמואל כרבי חייה ודרבי הושעיה כרבי יהושע בן לוי. אמר רבי אימי. זאת אומרת שהן נחלקין בפירות.