תלמוד ירושלמי סוכה פרק ה הלכה ד

משנה: החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומר לפניהן דברי תושבחות. והלוים בכינורות בנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתהילים שעליהם עומדים הלוים בשיר. הלכה: החסידים ואנשי המעשה. יש מהן שהיו אומרין. אשרייך ילדותי שלא ביישת את זקנותי. אילו אנשי מעשה. ויש מהן אומרין. אשרייך זקנותי שכיפרת על ילדותי. אילו בעלי תשובה. אילו ואילו היו אומרין. אשרי מי שלא חטא. ומי שחטא יימחל לו. הלל הזקן כד הוה חמי לון עברין בפחז הוה אמר לון. דאנן הכא מן הכא. ולקילוסן הוא צריך. והכתיב אלף אלפין ישמשוניה וריבוא ריבוון קדמוהי יקומון. כד הוה חמי לון עבדין בכושר הוה אמר. די לא נן הכא מאן הכא. שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן שלישראל יותר מכל. מה טעם. ונעים זמרות ישראל. יושב תהילות ישראל. בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו. אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות שלזהב ולא היה אחד מהן נוגע (בארץ) [בחברו]. וכשהיה כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף. אי זו היא כריעה ואי זו היא בריכה. רבי חייה רבה הראה כריעה לפני רבי [ונפסח] ונתרפא. לוי בר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא. כתיב וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראתו וגו׳. מהו אחד הריקים. אמר אבא בר כהנא. הריקים שבריקים. זה ארכיסטיס. אמרה. היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם. הדא הוא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה. רבי אבון בשם רבי לעזר. גדר לפנים מגדר היה. ויבא שאול להסך את רגליו. והוה חמי ליה משולשל ציבחד ומסליק ציבחד. משולשל ציבחד ומסליק ציבחד. אמר [דוד]. היאך מינגע בהדין גופא צדיקא. הדא היא דו אמר ליה. הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמר להרגך. ואחוס עליך אין כתוב כאן אלא ותחס עליך. צניעותך חסת עליך. ויאמר דוד אל מיכל לפני יי אשר בחר בי מאביך וגו׳. ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיניי ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. שאינן אמהות אלא אימהות. ומה נענשה. ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד עד יום מותה. והכתיב השישי יתרעם לעגלה אשתו. שגעת כעגלה ומתה.