תלמוד ירושלמי סוכה פרק ה הלכה ח

משנה: בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. בעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ. משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל. יום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים: חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים. ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש. רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה: הלכה: כתיב חלק כחלק יאכלו. יכול אף בשאר כל ימות השנה כן. תלמוד לומר. לבד ממכריו על האבות. חוץ ממה שמכרו אבות לבנים. את שבתך ואני שבתי. ובעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ. אית תניי תני הי לך חמץ [הילך מצה]. מאן דאמר. הילך מצה. שהוא חביב. מאן דאמר. הי לך חמץ. שהוא תדיר. אמר רבי לוי. כל המשמרות היו נתונות בדרום. אמר רבי יוסה. מתניתה אמרה כן. חל יום אחד להפסיק בינתיים. רבי יודה בן טיטס בשם רבי אחא. קרייא מסייע להן תנייא. ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא. ואחימלך מן המשמר היוצא היה. הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל. כדי לחלוק כבוד לנכנסין. אמר רבי יוסי בירבי בון. לא מטעם זה אלא בגין דתנינן. כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל. בלגה לעולם חולקת בדרום. מפני מרים בת בלגה שנשתמדה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון. ובאה וטפחה על גגו שלמזבח. אמרה לו. לוקוס. לוקוס. אתה החרבתה נכסיהן שלישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן. ויש אומרים. על ידי שהגיע זמנה לעלות ולא עלת. ונכנס ישבאב ושימש תחתיה בכהונה גדולה. לפיכך בלגה לעולם ביוצא וישבאב בנכנס. ויעקרו אותה ממקומה. לית יכיל. דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. קשה לפני המקום לעקור שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש. לית יכיל. [דכתיב] המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם. באומנותם. אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. אמר רבי אבהו. חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. וטבעתה קבועה. רבי בא בשם רב יהודה. טבעות עשו להן רחבות מלמעלן וצרות מלמטן. וחלונה סתומה. שלא העמידו אותה על סכיניהן. כהיא דתנינן תמן. הוא היה נקרא בית החילפות. ששם היו גונזין את הסכינין.