תלמוד ירושלמי סוכה פרק ה הלכה ז

משנה: יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד. נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות. ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד. בשביעי כולן שווין. בשמיני חזרו לפייס כרגלים. אמרו מי שהקריב היום לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה: הלכה: תני. כל המשמרות שהיו במקדש היו שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות שהיו שונות ולא היו משלשות בפרים. רבי לעזר שאל. מהו להתחיל מהן לרגל הבא. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. בשמיני חזרו לפייס כרגלים. לא צורכה דילא כהדא דתני בשם רבי נתן. דתני רבי נתן. שמיני לא היה בו פייס. על דעתיה דרבי נתן מהו להתחיל מהן לרגל הבא. אמר רבי יוחנן. ותני כן. שמיני רגל בפני עצמו. פייס בפני עצמו. ברכה בפני עצמה. קרבן בפני עצמו. רגל. דאמר רבי אבין בשם רבי אחא. כולהם כתיב וביום וכאן כתיב ביום. ללמדך שהוא רגל בפני עצמו. פייס. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. בשמיני חזרו לפייס כרגלים. ברכה. אמר אילא. זמן. קרבן. פר אחד איל אחד.