תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ב

משנה: מכות בשלשה משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה. עבור החדש בשלשה עבור השנה בשלשה דברי רבי מאיר. רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה. ואם גמרו בשלשה מעוברת. סמיכת הזקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי שמעון. ורבי יהודה אומר בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה. נטע רביעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה וההקדשות בשלשה. וערכין המיטלטלין בשלשה. רבי יהודה אומר אחד מהן כהן. והקרקעות תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן. דיני נפשות בעשרים ושלשה. הרובע והנרבע בעשרים ושלשה שנאמר והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרגו. שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור. הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה. רבי ליעזר אומר כל הקודם להרגן זכה. רבי עקיבה אומר מיתתן בעשרים ושלשה. הלכה: מכות בשלשה כול׳. רבי אבהו בעי. מכות בעשרים ושלשה. פעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות. בר קפרא שמע כולהון מהדא. יברכך יי וישמרך. מיכן שמתחילין בשלשה. יאר יי פניו אליך ויחנך. מיכן שנושאין ונותנין בחמשה. ישא יי פניו אליך וישם לך שלום. מיכן שגומרין בשבעה. רבי יהושע בן לוי שמע כולהון מהדא. ויקח רב טבחים את שלשת שומרי הסף. מיכן שמתחילין בשלשה. וחמשה אנשים מרואי פני המלך. מיכן שנושאין ונותנין בחמשה. ושבעה אנשים מרואי פני המלך. מיכן שגומרין בשבעה. אמר רבי יונתן. מיכן לסנהדרין גדולה שלכל ישראל. ויקח שר הטבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן הרי שנים. ושבעה אנשים מרואי פני המלך הרי תשעה. וששים איש מעם הארץ הרי שבעים חסר אחד. ומן העיר סריס אחד הרי שבעים. אית תניי תני. שבעים ואחד. ויקח רב הטבחים את שלשת שמרי הסף ושבעה מרואי פני המלך וששים איש מעם הארץ. ומן העיר לקח סריס אחד. הרי שבעים ואחד. ולמה קוריהו סריס. שמסרס את ההלכה. כתוב אחד אומר חמשה וכתוב אחר אומר שבעה. להביא שני סופרי הדיינים. לית כאן עיבור החודש אלא קידוש החודש. שמואל אמר. אין קידוש החודש פחות מעשרה. חבירים מהו ליכנס לקידוש החודש. אמר רבי הושעיה. חבר הוינא ואעלי רבי שמואל בר רב יצחק לקידוש החודש ולי נא ידע אין סלקית מימניינא אין לא. פשיטא דלא סליק. למה. בגין דהוה חתנה. או משום שאין חבירין נכנסין לקידוש החודש. אמר רבי כהנא. חבר הוינא ואעלי רבי תנחום בר חייה לקידוש החודש וסלקית מימניינא. הדא אמרה שחבירים נכנסין לקידוש החודש. חבירים מהו ליכנס לעיבור שנה. נישמעינה מהדא. מעשה ברבן גמליאל שאמר. יקרוני שבעה זקינים לעלייה. ונכנסו שמונה. אמר. מי הוא שנכנס שלא ברשות. עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר. אני עליתי שלא ברשות. הלכה נצרכה לי ונכנסתי לשאול עליה. אמר לו רבן גמליאל. ומה אלדד ומידד שכל ישראל יודעים שאילו הן שנים אמרתי שאתה אחד מהן. ואפילו כן לא עיברוה בההוא יומא ואפלגינה במילי דאורייא ועברוה ביומא דבתרא. תני סנהדרין שראו את ההורג. אית תניי תני. שנים נעשין עדים ומעידין בפני השאר. אית תניי תני. כולן עדים ומעידין בפני אחרים. רבי יהודה בר פזי בשם רבי זעירה. כשם שחולקין כאן כך חולקין בעדות החודש. ויקום חד ויתיב חד ויקום חד ויתיב חד. שנייא היא שאין העד נעשה דיין. רב הונא הוה ידע שהדו לחד בר נש. אזל בעי מידון קומיה וכפר ביה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. בגין דאת ידע דרבי הונא אינשא רבה את כפר ביה. מהו דייזיל ויסהוד עלך קומי בית דין חורון. אמר ליה רב הונא. ועבדין כן. אמר ליה. אין. ושרא רב הונא גרמיה מן ההוא דינא ואזל ואסהיד קומי בית דין חורון. תני רבי שמעון בן יוחי. וקדשתם את שנת החמשים שנה. שנים אתה מקדש ולא חדשים. והתנינן. ראש בית דין אומר. מקודש. מהו מקודש. מקויים. תני. לקידוש החודש מתחילין מגדול. אמר רבי חייה בר אדא. מתניתא אמרה כן. ראש בית דין אומר. מקודש. תני. לעיבור החודש מתחילין מן הצד. אמר רבי זבידא. וההן ביתא דלרע לא נהגין כן. ולא שמיע דמר רבי חייה בר מרייה ורבי יונה רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן. לעיבור החודש מתחילין מגדול. לעיבור שנה מתחילין מן הצד. וכבר נכנס רבי יוחנן והיה קטן שבכולם. אמרו לו. אמור. הרי השנה מקודשת בעיבורה. אמר. הרי השנה מקודשת בעיבורה. אמר רבי יונתן. ראה לשון שלימדנו בן הנפח. אילו אמר. בעיבורה. הייתי אומר. אילו אחד עשר יום שהחמה עודפת על לבנה. אלא בעיבור. שהוסיפו לה חכמים שלשים יום. רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן. לעיבור הולכין אחר המינוי. לבית הוועד הולכין אחר הרגל. והוא שיש כל אחד מדבר במקומו וחותם. כגון רבי חנינה פתח. רבי יוחנן וריש לקיש חותמין. רבי בא בר זבדא פתח. רבי יסא ורבי אמי חתמין. רבי חגי פתח. רבי יונה ורבי יוסי חתמין. רבי כהנא אימני קומי רבי יעקב בר אחא ועל רבי יעקב בר אחא קמיה מנייה לעיבורא. אמר. אכן מרה דשמעתא לא מקיים לה. רבי חייה בר ווה הוה קאים מצלי. עאל רב כהנא וקם ליה מן חורי מצלי. חסל רבי חייה ויתיב ליה בגין דלא מיעבר קומוי. שרי רב כהנא מאריך בצלותיה. כיון דחסל אמר. כן אתון נהגין לצעורי רבכון. אמר ליה. רבי. אנא מבית עלי קאתינא. דכתיב בהו אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה. בזבח ומנחה אין מתכפר. אבל מתכפר בתפילה. וצלי עלוי וזכה למיסב עד דאיתעבדון טופרוי סומקין כהדא רקקה. ריש לקיש אקדמון ליה חד סב בעיבור ואעלוניה מן ההוא תרעא דלהן. אמר. כן יהא בשכרן. ולא שמיע דמר רבי קריספדא בשם רבי יוחנן. מעשה ועיברו את השנה שלשה רועי בקר. חד אמר. בכיר ולקיש באדר מינץ. וחד אמר. תור באדר בעריה ימות ובטול תינתא ישלח משכיה. וחד אמר. קדום באדר פח בלועך יפוק לקיבליה. ונן חמיין הדין שתא ולית בה חד מינהון. ועיברו השנה על פיהם. אמר רבי חלבו ובית דין הסכים עמהן. ולא כן אמר רבי זעירא. והוא שיהו הכל מודין מצד אחד. כיון דאילין מודין לאילין ואילין לאילין כמי שכולם מודין מצד אחד. וריש לקיש מקפיד על הדא מילתא. חשש על מה דמר רבי לעזר. דמר רבי לעזר. והיתה ידי על הנביאים החזים שוא בסוד עמי לא יהיו זה עיבור ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה המינוי. ואל אדמת ישראל לא יבואו זה ארץ ישראל. רבי לעזר כד סלק הכא אמר. הא גביי חדא. כד מנוניה אמר. הא גביי תרי. כד עאל לעיבורא אמר. הא גביי תלת. רבי בא בר זבדא בשם רב. טעמא דרבי לעזר בירבי צדוק בשעה שרואין בית דין שלמעלן בית דין שלמטן שמקדשין אותו גם הם מקדשין אותו. רבי לעזר בשם רבי חנינה. מעשה בעשרים וארבע קריות שלבית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסה בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד. מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל. בעיון מיעקר אף אהן סימנא. אמר לון רבי סימון. אין אנו מניחין ביהודה אפילו זכר. והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת. הדא בעלת זימנין מיהודה וזימנין מדן. אלתקא וגבתון ובעלת הרי הן מיהודה. בעלה ועיים ועצם הרי מדן. והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת. מימר. בתים מיהודה ושדות מדן. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא. ולוד לאו מיהודה היא. אמר ליה אין. ומפני מה אין מעברין בה. אמר ליה. שהן גסי רוח ומעוטי תורה. הפיך אפוי וחמא רבי אחא ורבי יודה בן פזי. אמר ליה. איטה עבדתני מבזה רבנן. על שלשה סימנין מעברין את השנה. על אביב ועל התקופה ועל פירות האילן. על שנים מעברין על אחד אין מעברין. ואם עיברוה הרי זה מעוברת. וכשהיה אביב אחת מהן היו שמיחין. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף על התקופה. על שלש ארצות מעברין לשנה. על יהודה ועל עבר הירדן והגליל. על שתים מעברין על אחת אין מעברין. ואם עיברוה אינה מעוברת. וכשהיתה יהודה אחת מהן היו שמיחין מפני שהעומר בא ממנה. אין מעברין לא מפני הצינה ולא מפני הגשמים. ואם עיברוה אינה מעוברת. אין מעברין לא מפני הגדיים ולא מפני הגוזלין ולא מפני החלב. וכולם סעד לשנה. ואם עיברוה מעוברת. רבי ינאי אמר משום רבן גמליאל שהיה אומר. אימריא רכיכין וגוזלייא דקיקין ושפר באפוי ובאפי חבריי מוספא על שתא דא תלתין יומין. תני. אמר רבי יודן. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין על גב מעלה בהר הבית ויוחנן סופר הלז יושב לפניהן. אמר לו רבן גמליאל. כתוב. לאחנא בני דרומא עילאה לאחנא בני דרומא ארעייא שלמכון יסגא. מודענא לכון דמטא זמן ביעורא. לאפוקי מעשרייא מעומרי שובלייא. ולאחנא בני גלילא עילאה ובני גלילא ארעייה שלמכון יסגא. מודענא לכון דמטא זמן ביעורא. תפקון מעשריא ממעטני זיתיא. לאחנא בני גלותא דבבל בני גלותא דמדי בני גלותא דיוון ושאר כל גלוותא דישראל שלמכון יסגא. מודענא לכון דאימריא רכיכין וגוזליא דקיקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפר מילתא באפיי ובאנפי חבריי מוספא על שתא דא תלתין יומין. אין מעברין לשנה אלא אם כן היתה חסירה רוב החודש. וכמה רוב החודש. י״ו יום. רבי יהודה אומר שתי ידות החודש כ״א יום. אמר רבי שמואל בר נחמן. והוא שיקרב העומר סוף ניסן שלתקופות. אמר רבי יוסי. עד הפסח. אמר רב מתניה. והוא שיטלו לולב בסוף תשרי שלתקופות. אין מעברין לשנה לא פחות מחודש ולא יותר על חודש. ואם עיברוה אינה מעוברת. אין מעברין לא בשביעית ולא במוצאי שביעית. ואם עיברוה הרי זו מעוברת. אימתי רגילין לעבר. בערבי שביעיות. רבי זעירא בשם רבי אבהו. הדא דתימר עד שלא התיר רבי ליקח ירק מחוץ לארץ לארץ. אבל משהתיר רבי ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע. היה רבי מאיר אומר. הרי הוא אומר. ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם וגו׳. והואיל והיתה השנה צריכה להתעבר מפני מה לא עיברה אלישע. אלא מלמד שהיו שני רעבון והיו קופצים לגרנות. אית תניי תני. אין מעברין מפני הטומאה. רבי יוסי אומר מעברין. שכן מצינו בחזקיה שעיבר מפני הטומאה. שנאמר כי מרבית העם מאפרים ומנשה ויששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו לאמר יהוה הטוב יכפר בעד. רבי שמעון אומר. אף על פי שעיברו ניסן אין מעובר אלא אדר. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון. עישה יחזקיהו לציבור לעשות פסח שיני. אית תניי תני. מעברין מפני הטומאה. אית תניי תני. אין מעברין. מאן דאמר אין מעברין. מינה כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. ומאן דמר מעברין. מה מקיים בלא ככתוב. מפני שעיברו ניסן ואין מעברין אלא אדר. ותייא כיי דמר רבי סימון בר זביד. גולגולת ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. כתיב כל לבבו הכין לדרוש האלהים ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט. רבי סימון בר זביד ורבי שמואל בר נחמן. חד אמר. אפילו כמה עשה לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש. וחד אמר. אפילו כל מעשים טובים שעושין לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש. כתיב ויחילו באחד לחודש הראשון לקדש וביום שמונה לחודש באו לאולם יי ויקדשו את בית יי לימים שלשה וביום ששה עשר לחודש הראשון כילו. והלא ליום אחד היו יכולין לבער כל עבודה זרה שהיה שם. אמר רבי אידי. מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר. ששה דברים עשה חזקיהו. על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מיטת חבלים וכיתת נחש הנחושת וגנז טבלה שלרפואות. והודו לו. סתם מי גיחון העליון וקיצץ דלתות ההיכל ועיבר ניסן בניסן. ולא הודו לו. אין מעברין קודם ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת. אבל מפני הדוחק מעברין אחר ראש השנה מיד. אף על פי כן אינו מעובר אלא אדר. רבי אומר. ניסן לא נתעבר מימיו. והתנינן. אם בא החדש בזמנו. אם בא. לא בא. רב אמר. תשרי לא נתעבר מימיו. והתנינן. אם היה החדש מעובר. אם היה. לא היה. וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר רבי ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי. אמר רבן שמעון בן גמליאל. לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום השיני עבר רבי חנניה בן רבי יוסי הגלילי ואמר כרבי עקיבה. אמר רבן שמעון בן גמליאל. כך היינו נוהגין ביבנה. והתני. קידשוהו בראשון ובשיני. רבי זעירא בשם רב חסדאי. אותה השנה נתקלקלה. מהו בראשון ומהו בשיני. רבא בשם רב. שנה א׳ ושנה ב׳. והתני קידשוהו ביום הראשון וביום השיני. קידשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד. יכול יהא מקודש. תלמוד לומר אותם. אותם אלה הם. אין אלה הן מועדיי. קודם לזמנו כ״ט יום. לאחר עיבורו ל״ב יום. ומניין שמעברין את השנה על הגליות שגלו ואדיין לא הגיעו. תלמוד לומר בני ישראל מעדי. עשה מועדות שיעשו כל ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמן. והן שהגיעו לנהר פרת. אין מעברין את השנה אלא ביהודה. ואם עיברוה בגליל מעוברת. העיד חנינה איש אונו שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל. אין מעברין אותה בחוצה לארץ. ואם עיברוה אינה מעוברת. את חמי. בגליל אין מעברין בחוצה לארץ מעברין. בגליל אין מעברין ואם עיברוה מעוברת. בחוצה לארץ אין מעברין ואם עיברוה אינה מעוברת. ביכולין לעבר בארץ ישראל. אבל בשאינן יכולין לעבר בארץ ישראל שמעברין אותה בחוצה לארץ. ירמיה עיבר בחוצה לארץ. יחזקאל עיבר חוצה לארץ. ברוך בן נריה עיבר בחוצה לארץ. חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח ליה רבי ג׳ איגרן גבי רבי יצחק ורבי נתן. בחדא כתב. לקדושת חנניה. וחדא כתב. גדיים שהינחת נעשו תיישים. ובחדא כתב. אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד ותהי שוחט ונחוניון זורק. קרא קדמייתא ואוקרון. תנייתא ואוקרון. תליתא בעא מבסרתהון. אמרין ליה. לית את יכיל דכבר אוקרתנין. קם רבי יצחק וקרא באוריתא אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע. [אמרין] אלה מועדי יי. אמר לון. גבן. קם רבי נתן ואשלים. כי מבבל תצא תורה ודבר יהוה מנהר פקוד. אמרין ליה. כי מציון תצא תורה ודבר יי מירושלם. אמר לון. גבן. אזל קבל עליהון קמי רבי יהודה בן בתירה לנציבין. אמר ליה. אחריהם אחריהם. אמר ליה. לי נא ידע מה תמן. מה מודע לי דאינון חכמין מחשבה דכוותי. מכיון דלא ידעי מחשבה דכוותיה ישמעון ליה. ומכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותיה ישמע לון. קם ורכב סוסיא. הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגין בקילקול. כתיב ואל יתר זקני הגולה. אמר הקדוש ברוך הוא. ביותר הם עלי זקני הגולה. חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ. כתיב החרש והמסגר אלף. ואת מר הכן. רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבנן. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר. החרש אלף והמסגר אלף. ורבנן אמרי. כולהן אלף. רבי ברכיה בשם רבי. אילו החבירים. ורבנן אמרין. אילו הבולבוטין. רבי הושעיה כד הוה מקבל שהדייא בעיני טב הוה אמר לון. היו יודעין כמה עדות יוצא מפיכם. כמה שכר בתים יוצא מפיכם. אמר רבי אבונא. ואין כיני אפילו בדיני נפשות. בת שלש שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסקילה. נמלכו בית דין לעברו ובא עליה אינו בסקילה. אמר רבי אבין. אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו אין הבתולין חוזרין. ואם לאו הבתולין חוזרין. סמיכת הזקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר בחמשה. מה טעמא דרבי שמעון. וסמכו שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחר הרי שלשה. מה טעמא דרבי יהודה. וסמכו שנים. זקני שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי חמשה. ובעגלה ערופה מה טעמא דרבי שמעון. זקניך שנים. ושפטיך שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי חמשה. מה טעמא דרבי יהודה. זקיניך ושופטיך שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחר הרי שלשה. אמר רבי. נראין דברי רבי יהודה בערופה דלא דריש ויצאו. ונראין דברי רבי שמעון בסמיכה דלא דריש וסמכו. אין תימר. נראין דברי רבי יהודה בערופה כמו דו דרש וסמכו ידרוש ויצאו. אשכח תימר. ויצאו שנים. זקיניך שנים. ושפטיך שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד. הרי שבעה. מה מקיים רבי שמעון זקיניך ושפטיך. זקיניך שהן שופטיך. תני רבי ליעזר בן יעקב אומר. זקיניך. זה בית דין הגדול. ושפטיך. זה מלך וכהן גדול. תני הסמיכות בשלשה. לא סמיכה היא סמיכות. תמן קריי למנוייה סמיכותא. אמר רבי בא. בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו. כגון רבן יוחנן בן זכיי מינה את רבי ליעזר ואת רבי יהושע. ורבי יהושע את רבי עקיבה. ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת רבי שמעון. אמר. ישב רבי מאיר תחילה. נתכרכמו פני רבי שמעון. אמר לו רבי עקיבה. דייך שאני ובוראך מכירין כוחך. חזרו וחלקו כבוד לבית הזה. אמרו. בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי. חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין. תני. בראשונה היו כותבין שטרי חליצה. במותב פלוני ופלוני חלצה פלנית בת פלוני לפלוני בר פלוני בפנינו. דקרבת לקדמנא ושרת סיניה מעילוי ריגליה דימינא ורקת קדמנא רוקא דמיתחזי לנא על ארעא ואמרת ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. תני. בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין. במעמד פלוני ופלוני מיאנה פלנית בת פלוני בפלוני בר פלוני בפנינו. לא רעינא ביה לא שוייהנא ליה לא צבינא להיתנסבא ליה. אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו יותר על דמיו הרי זה פדוי. ומעשר שיני שפדייו יותר על דמיו הרי זה אינו פדוי. מה בין הקדש מה בין מעשר שיני. אמר רבי לא. הקדש יש לו תובעין מעשר שיני אין לו תובעין. רבי יונה בעא. כמאן דמר. אינו כנכסיו. ברם כמאן דמר. כנכסיו הוא. מה בין הקדש מה בין מעשר שיני. אמר רבי יוסי. ולא כבר נאמר טעמא. הקדש יש לו תובעין מעשר שיני אין לו תובעין. רבי זירא בעא קומי רבי אמי. נבדק אותו האיש ואמר. לא נתכוונתי. אמר ליה. לכי בדק. אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי. ומעשר שיני שפדייו ולא הוסיף חומש אינו פדוי. מה בין מעשר שיני להקדש. אמר רבי לא. שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו. רבי יונה בעי. כמאן דמר. אינו כנכסיו. ברם כמאן דמר. כנכסיו. מה בין הקדש למעשר שיני. אמר רבי יוסי. ולא כבר את אמרת טעמא. שאדם מצוי להרבות בהקדישו. תני. ההקדישות בשלשה. הדא דתימר במקדיש גוף השדה. אבל אם אמר. הרי עלי מנה להקדש. נישמעינה מהדא ערכים המיטלטלין בשלשה. וכי יש ערכים שאין מיטלטלין. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר ווה בשם רבי חנינה. האומר. ערכי עלי. ובא לסדרו מקרקע. שמין לו בעשרה. ממטלטלין בשלשה. האומר ערכי עלי. אינו כאומר. דמי שדי עלי. אבל אם אמר. הרי עלי מנה להקדש. שמין לו בשלשה. לכשיעשיר נידון בהשג יד. תני. העבדים והשטרות והמטלטלין אין להן איגרת בקורת. רבי יודן בן פזי אמר. אכרזה. עולא בר ישמעאל אמר. עבדים שלא יברחו. השטרות והמטלטלין שלא יגנבו. רבי בא בר כהנא בעא קומי רבי יוסי. לית הדא אמרה שעבדים נפדין בשלשה. אמר ליה. אין. והתנינן בקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן. אמר ליה. אכין. אדם דכא בן חורין הוא. חנניה בר שלמיה אמר בשם רב. אתא עובדא קומי רבי ובעא למיעבד כרבנן. אמר ליה רבי לעזר בן פרטא בן בן רבי לעזר בן פרטא. רבי. לא כן לימדתנו משום זקיניך. אלא אם עשו איגרת ביקורת. אמר ליה. אין. וחזר ועבד כרבן גמליאל. דיני נפשות בעשרים ושלשה. רבי אבהו שאל. שור הנסקל כרבי מאיר מהו ליתן הכסף בשלשה ויסקל בעשרים ושלשה. אמר ליה רבי יוסי בירבי בון. שור הנסקל כולו ממון הוא וגזירת הכתוב שיסקל. אגנטוס הגמון שאל לרבי יוחנן בן זכאי. השור יסקל וגם בעליו יומת. אמר ליה. שותף ליסטיס כליסטיס. וכשיצא אמרו לו תלמידיו. רבי. לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמר להן. כתוב השור יסקל וגם בעליו יומת. כמיתת הבעלים כן מיתת השור. הקיש מיתת בעלים למיתת השור. מה מיתת בעלים בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה. אף מיתת השור בדרישה וחקירה בעשרים ושלשה.