תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ג

משנה: אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן הגדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש אבל עושין אחת או שתים. הלכה: אין דנין לא את השבט כול׳. איתא חמי. שנים אין דנים לא כל שכן שבט. אמר רבי מתנייה. בנשיא שבטים היא מתניתא. אמר רבי ליעזר. בחורש שבין שני שבטים היא מתניתא. אמר רבי זירא. נאמר כאן זדון ונאמר להלן זדון בזדון דברו הנביא. מה זדון שנאמר להלן בנביא השקר הכתוב מדבר. אף זדון שנאמר כאן בנביא השקר הכתוב מדבר. אמר רבי חזקיה. נאמר כאן דיבר ונאמר להלן אשר ידבר הנביא בשם יי. מה דיבר שנאמר להלן בנביא השקר הכתוב מדבר. אף דיבר שנאמר כאן בנביא השקר הכתוב מדבר. אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. רבי יהודה אומר. כתחילה. ויעל דוד בדבר גד זה מלך ונביא. ויחל שלמה לבנות את בית יי אלהי ישראל בהר המוריה אשר נראה לו אילו אורים ותומים. לדוד אביהו זה סנהדרין. שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך. השיר וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה. תודות ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל החומה לשער האשפות. אמר רבי שמואל בר יודן. מה כתוב מהלכות לא תהלוכות. אלא בניטלות על ידי אחר. רב הונא בר חייה בשם רב מייתי לה דבר תורה. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת… כל כליו וכן תעשו. כן תעשו לדורות. משה זה מלך ונביא. אהרן אילו אורים ותומים. אספה לי שבעים איש מזקני ישראל זה סנהדרין. שאל אביך ויגדך וגו׳. השיר וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה. תודות ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל לחומה לשער האשפות. אמר רבי שמואל בר יודן. מה כתוב מהלכות לא תהלוכות. אלא בניטלות על ידי אחר. כיצד היו מהלכות. רבי חייה רבה ורבי שמעון ברבי. חד אמר. זו כנגד זו. וחרנה אמר. זו אחר זו. ושניהן מקרא אחד דורשין. והתודה השינית ההולכת למול ואני אחריה. מאן דמר. זו כנגד זו. והוא יושב ממולי. ומאן דמר. זו אחר זו. ומלק את ראשו ממול ערפו. ומאן דמר. זו כנגד זו. נמצא כל מקום ומקום מתכפר בתודה אחת. ומאן דמר. זו אחר זו. נמצא כל מקום ומקום מתכפר בשתי תודות. מאן דמר. זו אחר זו. יאות דתנינן. הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת. ומאן דמר. זו כנגד זו. אי זו היא הפנימית. זו שסמוכה לבית. רבי יסא בשם רבי יוחנן. על פי נביא נאכלת. אמר רבי זירא. תניי תמן. נביא יש כאן אורים ותומים למה אני צריך. אשכח תני. רבי יהודה אומר. צריך אורים ותומים. אמר רבי אבהו. אתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש. חד אמר. בונין ואחר כך מקדישין. וחרנה אמר. מקדישין ואחר כך בונין. מאן דמר. בונין ואחר כך מקדישין. אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות. ביקשו להוסיף על היכל במה מוסיפין. בשתי הלחם. ומקדישין ביום טוב. אלא בלחם הפנים. ומקדישין בשבת. אלא בליליה. ומקדישין בליליה. אמר רבי יוסי בירבי בון. במנחת מאפה. ניחא בעלייתן מן הגולה שהקריבו ואחר כך קידשו. בהכנסתן לארץ במה קידשו. אמר רבי יוסי בירבי בון. בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון. אבא שאול אומר. שתי בצים היו שם. התחתונה והעליונה אין קדושתה גמורה. התחתונה נתקדשה בכולן. והעליונה בעלייתן מן הגולה לא במלך ולא באורים ותומים. לפיכך התחתונה עם הארץ אוכלין שם קדשים קלין ומעשר שיני וחבירים אוכלין שם קדשים קלין אבל לא מעשר שיני. והעליונה עם הארץ אוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שיני. וחבירים אוכלין שם קדשים קלין ומעשר שיני. מפני מה לא קידשוה. מפני שהיתה תורפת ירושלם שם והיתה יכולה ליכבש משם. ואין עושין סנהדריות לשבטים. תלמוד לומר לשבטיך ושפטו את העם. אין עושין עיר הנדחת. רבי יוחנן בשם רבי הושעיה. תלתא אמורין. חד אמר. אחת עושין שתים אין עושין. וחרנה אמר. הסמוכות עושין המפוזרות אין עושין. וחרנה אמר. מפוזרות אין עושין כל עיקר שמא יפוצו גוים ויבואו לארץ ישראל. ואית דבעי מימר. שמא יפוצו האויבים ויבואו לידי קרחה.