תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה א
משנה: כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו. חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין לאשתו. אבל הוא אינו מיבם מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן ניכסין והוא נגלה. הן ניגלין והוא נכסה. ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא. הלכה: כהן גדול דן ודנין אותו כול׳. ניחא דן. דנין אותו. וימנה ליה אנטלר. הגע עצמך שנפלה לו שבועה. ואנטלר בשבועה. דיני ממונות שלו בכמה. בעשרים ושלשה. נישמעינה מהדא. אין מלך יושב בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור. רבי חנינה ורבי מנא. חד אמר. אין מלך יושב בסנהדרין מפני החשד. ולא בעיבור מפני החשד. ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור. שאין כבוד המלך לישב בשבעה. תא חמי. בשבעה אין כבודו לישב לא כל שכן בשלשה. הדא אמרה דיני ממונות שלו בעשרים ושלשה. אמר רבי לעזר. כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו. אמר רבי מנא. כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יי. כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו. רבי חנינה כתובא רבי אחא בשם ריש לקיש. כהן גדול שחטא מלקין אותו. אין תימר בעשרים ושלשה. נמצאת עלייתו ירידתו. וריש לקיש אמר. נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין שלשלשה. מה מחזרן ליה. אמר רבי חגיי. משה. אין מחזרין ליה די קטל לון. שמע רבי יודן נשייא וכעס. שלח גנתון למיתפוס לריש לקיש. טרפון. ערק לדא מוגדלא. ואית דמרין להדא כפר חיטיא. למחר סלק רבי יוחנן לבית וועדא וסלק רבי יודן נשייא לבית וועדא. אמר ליה. למה ליה מרי אמר לן מילה דאורייא. שרי טפח בחדא ידיה. אמר ליה. ובחדא טפחין. אלא אמר ליה. לא ולא בן לקיש לא. אמר ליה. אלא אני מפתחה. אמר ליה. בהדא מגדלא. אמר ליה. למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה. שלח רבי יוחנן גבי ריש לקיש. עתיר לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך. נפק לקדמון ומר. דיגמא דידכון דמייא לבירייתכון. כד אתא רחמנא למיפרוק ית ישראל לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו. דכתיב ועברתי בארץ מצרים. הוא וכל דרגון דידיה. אמר ליה. ומה חמית מימר הא מילתא. אמר לון. מה אתון סברין. מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא. דמר רבי שמואל בר רב יצחק אל בניי כי לא טובה השמועה. רבי לעזר בשם כהנא. למעלן. למעלן מקנה שפה. למטן. למטן מקנה שפה. רבי יוחנן אמר. למטן ממש. רבי יוחנן סלק למבקרה לרבי חנינה גו איסטרטה. שמע דדמך. אמר. שלח ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעיה. רבי יוחנן פליג על רבי יודן בתרתי. ואתייא דרבי לעזר בשם כהנא כרבי יודה. ואי כרבי יודה לא יפרוס כל עיקר. לא אתייא דלא אלא על אביו ועל אמו כרבי מאיר. דתני. על כל המתים אין מבדיל קנה שפה אלא על אביו ועל אמו. דברי רבי מאיר. רבי יודן אומר. כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע שלתפלות. מאי כדון. חומר הוא בכהן גדול שיהא מבדיל קנה שפה. כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. כל אותו היום. רבי שמעון אומר. גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. בין רבי מאיר לרבי שמעון חדא. בין רבי יודה לרבי שמעון חדא. בין רבי מאיר לרבי יודה הכנסה. רבי יעקב בן דסאי. מפסיק ביניהון. רבי מאיר אומר. היה בפנים היה יוצא. היה בחוץ היה נכנס. רבי יהודה אומר. היה בפנים היה נכנס. היה בחוץ לא היה נכנס. רבי שמעון אומר. גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. רבי יוסי בירבי בון בשם רב הונא. מתניתא לריש לקיש. ומן המקדש לא יצא. עמהן אין יוצא. יוצא הוא אחריהן. הן ניכסין והוא נגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר. דברי רבי מאיר. רבי יודן אומר. אינו יוצא מן המקדש. שנאמר ומן המקדש לא יצא. יצא לא היה חוזר. רבי אבהו בשם רבי לעזר. אין אנינה אלא למת בלבד. דכתיב ואנו ואבלו פתחיה. התיב חייה בר אדא. והכתיב ואנו הדייגים. אמר רבי חנינה. כיני מתניתא. שאין אנינת טומאה אלא למת בלבד. תני. אי זו היא אנינה. משעת מיתה עד שעת קבורה. דברי רבי. וחכמים אומרים. כל אותו היום. אשכחת מר קולת וחומרת על דעתיה דרבי. קולת וחומרת על דעתהון דרבנן. מה מפקה מביניהון. מת ונקבר בשעתו. על דעתהון דרבנן אסור כל אותו היום. על דעתיה דרבי אינו אסור אלא אותה שעה בלבד. מת ונקבר לאחר שלשה ימים. על דעתהון דרבנן אסור כל אותו היום. על דעתיה דרבי אסור עד שלשה ימים. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חסדא תרויהון מרין. מודה רבי לחכמים שאין אסור אלא אותו היום בלבד. כהדא דתני. רבי אומר. תדע לך שאין אנינות לילה תורה. שהרי אמרו. אונן טובל ואוכל פסחו לערב. והרי אמרו אנינות תורה. רבי יסא ברבי בון בשם רבי חונה. תיפתר שנקבר בדמדומי חמה.
