תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ד

משנה: סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה. ומניין לגדולה שהיא של שבעים ואחד. שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד. רבי יהודה אומר. שבעים. ומניין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה. שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים. ומניין לעדה שהיא עשרה. שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב. ומניין להביא עוד שלשה. ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאמר היה עמהם לטובה. אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות. לא כהטיי‍תך לטובה הטיי‍תך לרעה. הטיי‍תך לטובה על פי (עד) אחד. הטיי‍תך לרעה על פי שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן עשרים ושלשה. וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים. רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים כדי שרי עשרות. הלכה: סנהדרין גדולה כול׳. רבי בא רבי יסא בשם רבי יוחנן. נאמר כאן עדה ונאמר להלן עד מתי לעדה הרעה. מה לעדה האמורה להלן עשרה אף כאן עשרה. אמר רבי סימון. נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך. מה תוך שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה. אמר ליה רבי יסא בירבי בון. אם מתוך את יליף לה סגין אינון. אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל ויבואו בני ישראל לשבר וגו׳. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה. ומניין להביא עוד שלשה כול׳. תני. אמר רבן שמעון בן גמליאל. בראשונה לא היו חותמין על כתובת נשים כשירות אלא כהנים לויים וישראלים משיאין לכהונה. אמר רבי יוסי. בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא סנהדרין של שבעים ואחד היתה יושבת בלשכת הגזית. ושני בתי דינין של שלשה שלשה היו יושבין אחד בחיל ואחד בהר הבית. ובתי דינין של עשרים ושלשה היו יושבין בכל עיירות ארץ ישראל. צרך אחד מהן לשאול דבר הלכה היה בא ושואלה בבית דין שבעירו. אם שמעו אמרו לו ואי לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין הסמוך לעירו. אם שמעו אמרו להן ואי לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבהר הבית. אם שמעו אמרו להן ואי לא היה הוא ומופלא שלהן באין ושואלין אותה בבית דין שבחיל. אם שמעו אמרו להן ואם לאו היו אילו ואילו מתכנסין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל. שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר יי וגו׳. סנהדרין שבלשכת הגזית אף על פי שהיתה של שבעים ואחד לא היו פחותין מעשרים ושלשה. צרך אחד מהן לצאת היה מסתכל. אם יש שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו לא היה יוצא. והיו יושבין מתמיד שלשחר עד תמיד שלבין הערבים. ובשבתות ובימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר הבית. נשאלה הלכה. אם שמעו אמרו להן ואי לא עומדין על המיניין. רבו המזכין זיכו. רבו מחייבין חייבו. רבו המטהרין טיהרו. רבו המטמין טימאו. שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל. משרבו תלמידי שמי והלל שלא שימשו רביהן כצורכן רבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות. ומשם היו שולחין בכל עיירות שבארץ ישראל וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם עניו שפוי עין טובה נפש שפלה רוח נמוכה לב טוב יצר טוב חלק טוב היו מושיבין אותו בבית דין שבהר הבית ואחר כך בבית דין שבחיל ואחר כך בבית דין הגדול שבלישכת הגזית. סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה והנשיא היה יושב באמצע כדי שיהו רואין אותו ושומעין קולו. אמר רבי לעזר בירבי צדוק. כשהיה רבן גמליאל יושב ביבנה היה אבא ואחיו יושבין מימינו וזקינים משמאלו מפני כבוד הזקן. כמה הן שופטי ישראל. שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. שרי אלפים שש מאות. שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים שנים עשר אלף. שרי עשרות ששים אלף. נמצאו שופטי ישראל. שבעה ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. מה טעמא דרבי נחמיה. והוא שיהא שם בית דין שלעשרים ושלשה. והנידונין והעדים וזוממיהן וזוממי זוממיהן וחזן וסופריהן ושמש. מה טעמא דרבנן. והוא שיהא שם שתים עשרה סנהדריות של שנים עשר שבטים. ומשה על גביהן. דבר תקנה עשה משה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא פקוד כל בכור זכר בבני ישראל אמר. אי זה מקבל עליו ליתן חמשת שקלים לגולגולת. מה עשה. נטל כ״ב אלף פיטקין וכתב עליהן בן לוי. ומאתים ושבעים ושלשה וכתב עליהן חמשת שקלים. והטילן לקלפי. אמר להן. בואו וטלו פיטקיכם. כל מי שעלה בידו בן לוי היה אומר לו. כבר פדאך בן לוי. וכל מי שהיה עולה בידו חמשת שקלים היה אומר לו. מה אעשה לך מן השמים הוא. רבי יהודה ורבי נחמיה מתיב תנייא לחברייא. אילו כתבתני לוי סילקת. אלא כך עשה. נטל כ״ב אלף פיטקין וכתב לוי ומאתים ושבעים ושלשה כתב עליהן חמשת שקלים והטילן לקלפי. אמר להן. בואו וטלו פיטקיכם. כל מי שעלה בידו לוי אמר לו. כבר פדאך בן לוי. וכל שעלה בידו חמשת שקלים היה אומר לו. מה אעשה ומן השמים הוא. מתיב תנייא לחברייא. הגע עצמך שעלו כולם לוי. אמרו לו. מעשה נס היה ומסורגין עלו. אמר רבי שמואל. על דעתיה דתנייא אחורייא מעשה ניסין. על דעתיה דתנייא קדמייא אינו מעשה ניסין. אמרו ליה. כולהון מעשה ניסין היו ומסורגין עלו. אנטונינוס הגמון שאל את רבן יוחנן בן זכאי. בכלל חסירין ובפרט יתירין. אמר ליה. אותן שלש מאות יתירין בכורי כהונה היו ואין קדוש מוציא קדוש. כיוצא בו ויאמר יי אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אמר משה. אם אטול ו׳ מכל שבט הרי ע״ב. י׳ מו׳ וב׳ מה׳ אי זה שבט מקבל עליו להיות פגום. מה עשה. נטל שבעים פיטקין וכתב עליהן זקן וב׳ חלק והטילן לקלפי. אמר להן. בואו וטלו פיטקיכם. כל שעלה בידו זקן היה אומר לו. מינוך מן השמים. וכל מי שעלה בידו חלק היה אומר לו. ומה אעשה ומן השמים הוא. רבי יודה ורבי נחמיה מתיב תנייא לחברייא. אילו כתבתני זקן סלקת. אלא כך עשה. נטל ע״ב פיטקין וכתב עליהן זקן ושנים חלקין והטילן לקלפי. אמר להן. בואו וטלו פיטקיכם. מי שעלה בידו זקן אומר לו. כבר מינוך מן השמים. ומי שעלה בידו חלק היה אומר לו. ומה אעשה ומן השמים הוא. מתיב תנייא לחברייא. הגע עצמך שעלו כולם זקן. אמרו ליה. מעשה ניסין היה ומסורגין עלו. אמר רבי שמואל. קשיתיה קומי רבי אבהו. על דעתיה דתנייא אחרייא מעשה ניסים. על דעתיה דתנייא קדמייא אינו מעשה ניסים. אמר ליה. מעשה ניסין היו ומסורגין עלו. שאל אנטיגנס הגמון לרבן יוחנן בן זכאי. משה רבכם או גנב היה או לא היה בקי בחשבון. דכתיב בקע לגולגולת. אין תעביד קינטרא מאה ליטרין חד מן אישתא גנב. ואין תעבדיניה שיתין ליטרין פלגא גנב. אמר ליה. משה רבן גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה. אמר ליה. והכתיב ונחושת התנופה עשרים ככר. והיידא לון סלקין תשעין ושית ליטרין ואית עביד ליה פרוטרוט. אמר ליה. משום דלא סליק קינטירא. ואין תימר דסלק קינטירא פלגא גנב. אמר ליה. והכתיב ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. והיידא לון סלקין שבעין וחד ליטרין ואת עביד ליה פרוטרוט. אמר ליה. משום דלא סליק קינטירא פלגא גנב. אמר ליה. והכתיב והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרים וחמשה שקלים המנה יהיה לכם. ככרו של הקדוש ברוך הוא כפול היה. אמר ליה. גיזבר נאמן ובקי בחשבון היה.