תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ו

משנה: לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה. רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. רבי שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר ולא ירבה לו נשים דאפילו כאביגיל. לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו. וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן אפסנייא. וכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו. יושב בדין הוא אצלו. מסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום. ולא בבית המרחץ שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך: הלכה: לא ירבה לו נשים כול׳. רב כהנא אמר. על שם הששי יתרעם לעגלה. ומה כתיב תמן. ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו. על שם ויעקר דוד את כל הרכב וגו׳. וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן אפסנייא. רבי יהושע בן לוי אמר. ובלבד אפסנייא של שנה זו בלבד. אמר רבי אחא. אמר שלמה. שלשה דברים שסחקה עליהן מידת הדין חיללתים. לא ירבה לו נשים. וכתוב והמלך שלמה אהב נשים נכריות. רבי שמעון בן יוחי אמר. אהב ממש לזנות. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. על שם לא תתחתן בם. רבי יוסי אומר. למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה. רבי ליעזר אומר. על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. אשכח תימר. רבי שמעון בן יוחי וחנניה ורבי ליעזר חדא. ורבי יוסי פליג על תלתיהון. לא ירבה לו סוסים. וכתוב ויהי לשלמה ארבעים אלף אוריות סוסים למרכבו ושנים עשר אלף פרשים. בטלנים היו. וההדיוט מותר בכולן. וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. וכתוב ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים. ולא היו נגנבות. אמר רבי יוסי בן חנינה. אבני עשר אמות ושמונה אמות. תני רבי שמעון בן יוחי. אפילו משקלות שהיו בימי שלמה לא היו של כסף אלא שלזהב. ומה טעם. אין כסף נחשב בימי שלמה. כתוב לשחוק אמרתי מהולל. אמר הקדוש ברוך הוא לשלמה. מה עטרה זו בראשך. רד מכסאי. רבי יוסי בן חנינה אמר. באותה שעה ירד מלאך ונדמה כדמות שלמה והעמידו מכסאו וישב תחתיו. והיה מחזר על בתי כניסיות ובתי מדרשות ואומר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם. והוו מרין ליה. מלכא יתיב על בסיליון דידיה ותימר אני קהלת. והיו מכין אותו בקנה ומביאין לפניו קערת גריסין. באותה שעה אמר וזה היה חלקי. אית דמרין. חוטרא. ואית דמרין. קניא. ואית דמרין. קושרתיה. ומי קיטרגו. אמר רבי יהושע בן לוי. יו״ד שבירבה קיטרגו. תני רבי שמעון בן יוחי. עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו. רבון העולם. כתבתה בתורתך. כל דייתיקי שבטלה מקצתה בטלה כולה. והרי שלמה מבקש לעקור יו״ד ממני. אמר לה הקדוש ברוך הוא. שלמה ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל. רבי הונא בשם רבי אחא. יו״ד שנטל הקדוש ברוך הוא מאמינו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם. תני רבי הושעיה. עלה יו״ד ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר. רבון העולמים. עקרתני מן הצדקת הזאת. אמר לו הקדוש ברוך הוא. צא לך. לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה. חייך שאני נותנך בשם זכר ובראש תיבה. הדא הוא דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע. וכותב לו ספר תורה לשמו. שלא יהא ניאות לא בשלאביו ולא בשלרבו. ומגיהין אותו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד. יוצא למלחמה והיא עמו. שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. והרי דברים קל וחומר. ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו. ההדיוט על אחת כמה וכמה. כיוצא בו נאמר ביהושע והגית בו יומם ולילה. והלא דברים קל וחומר. ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל נאמר בו והגית בו יומם ולילה. הדיוט לא כל שכן. מלך ישראל אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על ניסלו ואין משתמשין לא בכתרו ולא בשרביטו ולא באחד מכל משמשיו. וכשמת כולן נשרפין לפניו. שנאמר בשלום תמות וכמשרפות אבותיך ישרפו עליך. ואין רואין אותו ערום ולא כשמסתפר ולא בבית המרחץ. על שם מלך ביופיו תחזינה עיניך. רבי חנינה סלק גבי רבי יודן נשייא. נפק לגביה לבוש אותניתיה. אמר ליה. חזור ולבוש לגין דידך. משום מלך ביופיו תחזינה עיניך. רבי יוחנן סלק גבי רבי יודן נשייא. נפק לגביה בחלוקא דכיתנא. אמר ליה. חזור ולבוש חלוקך דעימרא. משום מלך ביופיו וגו׳. מי נפק אמר ליה. אייתי עטעמה. אמר ליה. שלח ואייתי לך מנחם טלמא. דכתיב ותורת חסד על לשונה. מי נפק חמא רבי חנינה בר סיסי מפצע קיסין. אמר ליה. רבי. לית הוא כבודך. אמר ליה. ומה ניעביד ולית לי מאן דמשמשיני. אמר ליה. אין לא הוה לך מאן דמשמשך לא מקבלה עלך מתמנייא. תירגם יוסי מעוני בכנישתא בטיבריה. שמעו זאת הכהנים. למה לית אתון לעין באוריתא. לא יהבית לכון כ״ד מתנתא. אמרו ליה. לא יהבין לן כלום. והקשיבו בית ישראל. למה לית אתון יהבין כ״ד מתנתא דפקידית יתכון בסיני. אמרו ליה. מלכא נסיב כולא. ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. לכם אמרתי וזה משפט הכהנים. עתיד אני לישב עמהן בדין ולפסקן ולאבדן מן העולם. שמע רבי יודן נשייא וכעס. דחל וערק. סלקון רבי יוחנן וריש לקיש לפייס ליה. אמרו ליה. רבי. גברא רבא הוא. אמר ליה. איפשר כל מאן דנא שאיל ליה הוא מגיב לי. אמרו ליה. אין. אמר ליה. מהו דין דכתיב כי זנתה אמם. וכי שרה אמינו זונה הייתה. אמר ליה. כבת כן אמה. כאמה בתה. כדור כן הנשיא. כנשיא כן הדור. כמזבח כהניו. כהנא אמר כן. כגנתא כן גננה. אמר ליה. לא טב דקליל לי דלא באפוי חד זמן. אלא באפיי תלתא זימנין. אמר ליה. מהו דין דכתיב הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה. וכי אימינו לאה זונה היית. דכתיב ותצא דינה. אמר ליה. לפום דכתיב ותצא לאה לקראת̇ו. פשטין יציאה מיציאה. רבי חזקיה הוה מהלך באורחא. פגע ביה חד כותי. אמר ליה. רבי. את הוא רבהון דיהודאי. אמר ליה. אין. אמר ליה. חמי מה כתיב שום תשים עליך מלך. אשים אין כתיב אלא תשים. דאת שוי עלך.