תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ה

משנה: ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לו שעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש. הלכה: ומוציא למלחמת הרשות כול׳. דכתיב על פיו יצאו ועל פיו יבאו. ופורץ לעשות לו דרך. דכתיב נהגו לפני המקנה ויאמרו זה שלל דוד. הוא היה עם דוד באפס דמים. רבי יוחנן אמר. בחקל סומקתה. ורבי שמואל אמר. שמשם נפסקו דמים. ופלשתים נאספים וגו׳. רבי יעקב דכפר חנן אמר. עדשין היו אלא שהיתה ענבה שלהן יפה כשלשעורין. אמר רבי לוי. אילו הן הפלשתים שהיו באין זקופין כשעורין והולכין להן נמוכין כעדשין. כתוב אחד אומר. ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים. וכתיב מליאה עדשים. רבי שמואל בר נחמן אמר. שנה אחת היתה ושתי שדות היו. אחת שעורים ואחת עדשים. פשיטא ליה לאביד וליתן דמים. דילמא פשיטא ליה לאביד שלא ליתן דמים. אי זה מהן יאבד ואי זה מהן יתן דמים. שלעדשין ושלשעורין. אלא שלעדשים מאכל אדם. ושלשעורין מאכל בהמה. שלעדשים אינה חייבת בחלה ושלשעורים חייבת בחלה. עדשים אין עומר בא ממנה. שעורים עומר בא ממנה. ורבנין אמרין. שדה אחת ושתי שנים היו. היה למד משלאשתקד ואין למידין משנה לחבירתה. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה. כתוב אחד אומר ויצילוה וכתוב אחר אומר ויצילה. אלא מלמד שהחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום. כתיב ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם וגו׳. רבי חייה בר בא אמר. הלכה נצרכה לו. ויבקעו שלשה. ולמה שלשה. שאין הלכה מתבררת פחות משלשה. ולא אבה דוד לשתות. לא אבה דוד שתיקבע הלכה על שמו. ויסך אותם ליי. קבעה מסכת לדורות. ופורץ לעשות לו דרך. בר קפרא אמר. חג היה וניסוך מים היה והיתר במה היה. ויבקעו שלשה. ולמה שלשה. אחד הורג ואחד מפנה הרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה. כתוב אחד אומר וינסך אותם ליי. וכתוב אחר אומר ויסך. מאן דמר ויסך מסייע לרבי חייה בר בא. מאן דמר וינסך מסייע לבר קפרא. רבי הונא בשם רבי יוסי. הילכות שבויים נצרכה לו. רבי שמעון ברבי אומר. בניין בית המקדש נתאוה.