תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ג הלכה ה

משנה: אילו הן הפסולין המשחק בקוביא והמלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים. אמר רבי שמעון מתחלה לא היו קורין אותן אלא אוספי שביעית. משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. אמר רבי יהודה אימתי. בזמן שאין להם אומנות אלא היא אבל יש להן אומנות שלא היא הרי זה כשר: הלכה: אילו הן הפסולין. המשחק בקוביא כול׳. המשחק בקוביא זה המשחק בפסיפסין. אחד המשחק בפשיפשין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים לעולם אין מקבלין אותן עד שישבר פסיפסיו או יקרע שטרותיו ויבדק ויחזרו בהן חזרה גמורה. ומפריחי יונים. אחד הממרה יונים ואחד הממרה שאר בהמה חיה ועוף אין מקבלין אותן עד שישברו פגימיו ויחזרו בהן חזרה גמורה. סוחרי שביעית. אי זהו תגר שביעית. זה שיושב ובטל כל שני שבוע. כיון שבא שביעית התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. ולעולם אין מקבלין אותן עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. תני. רבי יוסי אומר. שתי שביעיות. רבי נחמיה אומר. חזרת ממון לא חזרת דברים. שיאמר להם. הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים מה שכנסתי מפירות עבירה. הוסיפו עליהן הרועין והחמסנין והגזלנין וכל החשודין על הממון עדותן בטילה. אמר רבי אבהו. ובלבד ברועין בהמה דקה. אמר רב הונא. מאן תנא מפריחי יונים. רבי ליעזר. דתנינן תמן. מפריחי יונים פסולין מן העדות. אמר רבי מנא קומי רבי יוסי. עוד הדא דסנהדרי כרבי ליעזר. אמר ליה. דברי הכל היא. הכא אמר רבי יוסי. יודעין היינו שפסול מעדות ממון. מה בא להעיד. אלא כשם שפסול מעדות ממון כך פסול מעדות נפשות. ועידי החודש כעידי נפשות אינון. דתנינן. זה הכלל. כל עדות שאין אשה כשירה להן אף הן אינן כשירין לה. מאן תניתה. רבנין. רבנין כרבי ליעזר. מודין ליה ופליגין עלוהי. רבי הונא בשם רב הונא אמר. כולא כרבי ליעזר. ואתייא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא. דתני. עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה. דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי. במה דברים אמורים. בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות. אבל אם נמצא זומם בעדות ממון אין פסול אלא מאותה עדות בלבד. ותייא דרבי יוסי כרבנין ודרבי מאיר כרבי לעזר. רבי שמעון אומר. מתחילה לא היו קורין אותן אלא אוספי שביעית. משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. אמר רבי יודן. אימתי. בזמן שאין להן אלא היא. אבל יש לו אומנות שלא היא הרי זה כשר. היך עבידא. יושב ובטל כל שני שבוע. כיון שבאת שביעית התחיל פושט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. אם יש עמו מלאכה אחרת כשר. ואם לאו פסול. אבל אם היה עסוק במלאכתו כל שני שבוע כיון שבאת שביעית התחיל מפשט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית אף על פי שאין עמו מלאכה אחרת כשר. רבי בא בר זבדא רבי אבהו בשם רבי לעזר. הלכה כרבי יודה דמתניתין. איקלס רבי בא בר זבדא דמר שמועה משום דזעיר מיניה. תני רבי חייה לחומרא. היך עבידא. יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע. כיון שבאת שביעית התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. אף על פי שיש עמו מלאכה אחרת פסול. לא בדא רבי בא בר זבדא רבי אבהו בשם רבי לעזר. הלכה כרבי יהודה דמתניתין. תמן רבי בא בר זבדא דמר שמועה משום זעיר מיניה. אוף הכא כן. אמר רבי יוסי בירבי בון. תמן אין מלכות אונסת. ברם הכא המלכות אונסת. בראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורי רבי ינאי שיהו חורשין חרישה הראשונה. חד משומד הוה איעבר בשמיעתא. חמתון רמיין קובעתיה. אמר לון. האסטו. שרה מררה. שרא לכון מירמא קובעת. אמר רבי יעקב בר זבדי. קשיתה קומי רבי אבהו. לא כן אמר זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי רבי ירמיה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק. נמנו בעליית בית נתזה בלוד. על התורה מניין. אם אמר גוי לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים יעבור ואל ייהרג. הדא דתימר בינו לבין עצמו. אבל ברבים אפילו על מצוה קלה אל ישמע לו. כגון פפוס ולוליינוס אחיו שנתנו להן מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן. אמר. לא איתכוון משמדתהון אלא מגבי ארנונין. כמה הן רבים. רבנן דקיסרין אמרין. עשרה. דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. רבי בינא זעירא חמוניה פרי חורי חמרא בשבתא. רבי יונה ורבי יוסי הורון למפי לארטיקנס בשובתא. אמר רבי מני. קשיתה קומי רבי יונה אבא. ולא כן אמר רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי ינאי רבי ירמיה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק. נמנו בעליית בית נתזה בלוד וכול׳. לא אתכוון משמדתהון אלא איתכוון מיכול פיתא חמימא. כמה הן רבים. רבנן דקיסרי אמרי. עשרה. דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. רבי אבינא בעא רבי אמי. גוים מהו שיהו מצווין על קידוש השם. אמר ליה ונקדשתי בתוך בני ישראל. ישראל מצווין על קידוש השם ואין הגוים מצווין על קידוש השם. רבי ניסי בשם רבי לעזר שמע לה מהדא. לדבר הזה יסלח יי לעבדך וגו׳. ישראל מצווין על קידוש השם ואין הגוים מצווין על קידוש השם. רבי בא בר זמינא הוה מחיט גבי חד בר נש ברומי. אייתי ליה בשר נבילה. אמר ליה. אכול. אמר ליה. לי נא אכיל. אמר ליה. אכול דילא כן אנא קטיל לך. אמר ליה אין בעית מיקטול קטול דלי נא אכיל בשר נבילה. אמר ליה. מאן מודע לך דאילו אכלתה הוינא קטלין לך. או יהודי יהודי או ארמאי ארמאי. אמר רבי מנא. אילו הוה רבי בא בר זמינא שמע מיליהון דרבנן מיזל הוה בהדא. טייב בזמן זה מהו. רבי ירמיה סבר מימר. בטל הדין בטלה גזירתא. רבי יוסי סבר מימר. לעולם הגזירה במקומה עד שיעמוד בית דין אחר ויבטלה. ודכוותה. מאימתי אדם זוכה לפירותיו בשביעית. רבי ירמיה סבר מימר. משיתנם לתוך כליו. רבי יוסי סבר מימר. אפילו נתונים בתוך כליו לא זכה. סבר דינון דידיה ולית אינון דידיה. רבי מנא כד עאל פרוקלא בציפורי הורי מפקא נחתומיא בשוקא. רבנין דנוה הורו מיפי חמיע בפיסחא. אמר רבי יוסי בירבי בון. אני פי מלך שמור. אני פי מלך מלכי המלכים אשמור. שאמר לי בסיני אנכי יי אלהיך. ועל דברת. לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי. שבועת אלהים. לא תשא את שם יי אלהיך לשוא. בדבר הזה נבוא ההוא גברא וההן כלבא שניהן שוין. רב יהודה בשם רב. הלכה כרבי יהודה.