תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ג הלכה ח

משנה: כיצד בודקין את העדים. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן ומוציאין אותן לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומר לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה. אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז. הלכה: כיצד בודקין את העדים כול׳. רבי יוסי בשם רבי יוחנן. אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותן קיימת. כיצד דנין. הדיינין יושבין והנידונין עומדין והתובע פותח בדבריו ראשון שנאמר מי בעל דברים יגש אליכם. ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראייה. רבי קריספא בשם רבי חנניה בן גמליאל. יגש אליכם. יגיש ראיותיו. רבי יוחנן בעי. ביבמה מי מרדף אחר מי. התיב רבי לעזר. והכתיב ועלתה יבמתו השערה. אמר רבי יוחנן. יפה לימדני רבי לעזר. רבי ברכיה ורבי חלבו רבי בא בשם רבי ינאי. התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע. אמר רבי סימון. צריך הדיין לשנות טענותיהן. שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וגו׳. רב הונא כד הוה חמי סהדו מכוונא הוה חקר וכד הוה חמי הכן הוה מכוון. רב הונא מיקל לדיינא דאמר. מקבלין עליכון חד סהיד. אלא יימרון אינון. רב הונא כד הוה ידע זכו לבר נש בדינא ולא הוה ידע ליה הוה פתח ליה. על שם פתח פיך לאלם. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. המכמין עידיו אחורי גדר לא עשה כלום. כהדא. חד בר נש אשגח למיגוס גו אריסטון. אמר ליה. הב לי מה דאת חייב לי. אמר ליה. אין. בתר דקמון אמר ליה. לי נא חייב לך כלום. אמר ליה. אית לי סהדין. אמר ליה. לא אמרית אלא בגין דלא מיערבב מגוסתך. אתא קומי רבי אמי ומר. הדא דמר רבי יוחנן. המכמין עדיו אחורי גדר לא עשה כלום.