תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ג הלכה יב

משנה: אמרו לו הבא עדים אמר אין לי עדים הבא ראיה אמר אין לי ראיה ולאחר זמן מצא ראיה ומצא עדים הרי זה אינו כלום. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים ולא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה. אמרו לו הבא עדים אמר אין לי עדים הבא ראיה אמר אין לי ראיה ראה שמתחייב בדין ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפנדתו הרי זה אינו כלום: הלכה: אמר רבן שמעון בן גמליאל כול׳. רבי יוחנן בשם רב הושעיה. תלתא אמורין. חד אמר. כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין. וחד אמר. הביא בתוך שלשים סותר. לאחר שלשים אינו סותר. וחד אמר. לעולם אין סותר עד שיביא ראייה שלא היה יודע בה כל עיקר. והתנינן. אמר רבן שמעון בן גמליאל. מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים. שיש לו ראיה ומצא ראיה כול׳. רבי לא ורבי זירא. חד אמר. עד שיבטל ראיותיו. וחד אמר. עד שיכפור בראיותיו. רבי לוי הוה ליה דין עם חד בר נש על עסק בתים. והוון דיינין קומי רבי לעזר. לאחר גמר דין הביא ראייה. שאל לרבי יוחנן. אמר ליה. כל זמן שמביא ראייה סותר הדין. רבי אבמכיס הוה ליה דין עם חד בר נש על עיסק ריחייא. והוון אידיינין קומי רבי לעזר. לאחר גמר דין הביא עדים. שאל לרבי יוחנן. אמר ליה. אדיין את לזו. כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין. ולמה תרין עובדין. רבי לוי לא איתעבד ליה גזר דין. רבי אבמכיס איתעביד ליה גזר דין. אשר הדיינין מהו שיהא צריך בית דין. רבי הושעיה בשם שמואל רב בניי בשם שמואל. חד אמר. יתקיים או בכתב ידי עדים או בכתב ידי הדיינים. וחד אמר. אפילו בכתב אחד ובדיין אחד.