תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה א

משנה: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות. דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה. דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין בחובה. הלכה: אחד דיני ממונות כול׳. אמר רבי יוחנן. בשביל לחוס על ממון ישראל אמרו. היאך אתה יודע שזה חייב לזה. רבי חייה בר בא בעא קומי רבי יוסי. היך עבדין עובדא. אמר ליה. כרבי יוחנן. דרבי יוחנן אמר. בשביל לחוס על ממון ישראל אמרו. היאך אתה יודע שזה חייב לזה. זעיר בר חיננא בשם רבי חנינה ורב יהודה. חד אמר. ודרשת וחקרת ושאלת היטב. וחד אמר. צדק צדק תרדוף. הא כיצד. אם את רואה הדין שיוצא לאמיתו חקריהו ואם לאו צדקיהו. רב הונא כד הוה חמי שהדין מכוונה הוה חקר וכד הוה חמי הכין והכין הוה מכוון. כיצד פותחין לזכות. אומרין. איפשר שזה הרג את הנפש. אמר רבי יוסי. אין כיני. אמר אחד מן העדים. יש לי ללמד עליו זכות. ובא חבירו וסייעו. ויש כאן סיוע. אם אומר את כן לא נמצאת חב לדיינים. ויש עדים לשקרן. אמר רבי יוחנן. כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים אין יכול לפתוח בזכות. כיצד דנין השרץ. אמר רבי ינאי. מה אם הנחש שממית טהור. עכבר שאין ממית אינו דין להיות טהור. או חילוף. עכבר שאין ממית טמא. נחש שממית אינו דין להיות טמא. התיב רבי פינחס. הרי עקרב ממית והרי הוא טהור. אשכח תני אמר. הוא נחש הוא עקרב. אמר רבי. תלמיד וותיק היה לרבי והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים. אמרין. ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה. אמר רבי יעקב בר דסאיי. ההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה.